פרשת קדושים: כבוד לזקן

אחת המידות האנושיות ביותר היא כבוד הבריות. כבוד לכל נברא ובמיוחד לבני אדם. פרשת "קדושים" מלמדת שחובה לכבד כל זקן בגיל, גם אם הוא לא יהודי. הכבוד שמיחסים אנו לזקנים מבטא הערכה לאותם זקנים, שבזכותם העולם ממשיך להתקיים.

כבוד לזקן בפרשתנו

הצווי לכבד זקנים מופיע בפרשה בצמוד לצווי דומה. כך מופיעים בתורה שני הצוויים:

"מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱ'לֹהֶיךָ, אֲנִי ה'." (ויקרא, יט:לב)

שני צוויים בפסוק זה: א. לכבד את הזקן   ב. לכבד את מי שהגיע לשיבה. מהו ההבדל בין "זקן" ל"שיבה" (הרי שני תארים אלה מתיחסים לגיל האדם)? בשאלה זו עסקו חכמינו ז"ל ובארו ב"תורה שבעל פה" שהתואר "זקן" מתיחס למי שקנה חכמה, כלומר כל אדם מישראל, גם אם הוא צעיר בגיל ממך, חייב אתה לכבדו, בזכות התורה שלמד, ואילו "שיבה" מתיחס לגיל בלבד – מי שזכה להגיע לגיל שיבה, גם אם הוא לא יהודי, מצוה לכבדו.

מה עומד מאחורי מצווה זו?

לפני כ 700 שנה נכתב ספר על המצוות, בשם "ספר החינוך". זהות מחברו לא ידועה בוודאות והדעה הרווחת היא שזה רבי אהרן הלוי מספרד. הספר סוקר את כל 613 המצוות שבתורה ועומד, בין היתר, על שורשה, טעמה, של כל מצווה. על מצוות כבוד לזקן (רנז) כותב הוא:"משרשי המצוה. לפי שעיקר היות אדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו, על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה, ומתוך כך יתעוררו האחרים עליה. ומזה השורש פרש איסי בן יהודה בגמרא בקדושין שאפילו זקן אשמאי, כלומר שאינו חכם, הוא בכלל המצוה שראוי לכבדו, מפני שברוב שניו ראה והבין קצת במעשי השם ונפלאותיו, ומתוך כך ראוי לכבוד… בתנאי שלא יהיה בעל עברות, שאם כן מנע עצמו מכבוד." כלומר, מעלתו הגדולה של הזקן היא בכך שהכיר את העולם, רכש נסיון רב, וממנו ניתן ללמוד הרבה על ניהול חיים בדרך טובה. לכן, נכלל במצווה זו גם מי שהוא צעיר בשנים, אך ספג מחכמת התורה דרך חיים נכונה, וגם, להבדיל, זקן שאינו יהודי, שאינו עבריין ונושא גם הוא מטען איכותי של נסיון חיים, לכן גם הוא ראוי לכבוד.

כבוד הזקן בימינו, תכנית "והדרת"

ממשלת ישראל השכילה בחשיבתה על אוכלוסיית הקשישים, ולפני כעשר שנים החליטה על הקמת משרד מיוחד לכל צרכי שכבת גיל הזהב, הלא הוא ה"משרד לשוויון חברתי" בשמו החדש. מה שעמד אז והיום מאחורי החלטה זו היא ההבנה שמצוות "והדרת פני זקן" איננה מיועדת רק להענקת כבוד לזקן, אלא גם לעצמנו. כלומר, מי שמכבד את הזקנים ראוי לכבוד, בחינת "כי מכבדי אכבד" (ולהיפך). וכך לימדונו חכמינו ז"ל במסכת אבות ביחס למכבד את הבריות בכלל:

"איזהו מכֻבד? המכבד את הבריות, שנאמר (שמואל א׳, ב:ל): 'כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו'. " (אבות, ד:א)

אחת ממטרותיו החינוכיות של המשרד היא מיסוד הקשר בין הדור הצעיר לאזרחים הוותיקים. אכן קיימות היום פעילויות ממוסדות בכל רחבי הארץ, בשם "והדרת" בהן מתקיים קשר בין הצעירים לוותיקים. כנגד הענקת תחושת הכבוד וההערכה מצד הצעירים לקשישים, זוכים הצעירים ללמוד הרבה חכמת חיים ואף לתובנות נכונות ביחס לחיים החדשים העומדים על פתחם.

"וְיָרֵאתָ מֵּאֱ'לֹהֶיךָ, אֲנִי ה'״ (ויקרא, יט:יד)

הפסוק הנ"ל המרכז את שתי המצוות הדומות מסתיים במלים "וְיָרֵאתָ מֵּאֱ'לֹהֶיךָ, אֲנִי ה' ", סיום זה דורש הסבר ביחס לשייכותו הנה. ובכן, קורה שאדם מתעלם, משום מה, מחובתו לכבד את הזקן, כשנתונים בשטח מחייבים זאת, או אז מזהירה התורה – עליך לפחד מה' הקורא מחשבות ויודע נסתרות, כך שהתעלמותך ידועה לו ברגע זה ואתה עלול להיענש על כך! יש עדיין הרבה מה לשפר בתחום היחס לוותיקים בקרב הצבור הרחב, כגון קימה בפניהם ופינוי מקום הישיבה באוטובוסים למבוגרים, אך התודעה של כבוד הזקן הולכת ומתפשטת לשמחת כולם.

היכן פוגש ערך זה את ילדינו

תוחלת החיים בעולם גדלה, ולכן שמחים אנו לראות זקנים וזקנות רבים ברחובותינו. זו ההזדמנות שלנו להכיר להם טובה על תרומתם לעולם היפה שלנו בהיותם צעירים. אשרי הילדים שזוכים להכיר את זקני המשפחה, הסבים והסבתות. הוריהם ודאי ילמדו אותם על היחס הנכון שצריך לתת להם ובכלל לזקנים. אך גם מי שלא זכו, טוב מאד יהיה שההורים ינצלו כל הזדמנות של נתינת כבוד לזקן, כגון בנסיעה באוטובוס או בנתינת זכות קדימה באירועים ובמפגשים שונים אתם.

סיפור ילדים: כבוד לזקן

הוא על תכנית "והדרת" – מפגשים בין תלמידים וותיקים – שהתקיימה באחד מבתי הספר. בסיום התכנית הביעו התלמידים והוותיקים את שמחתם ואת שביעות רצונם מההיכרות ההדדית שהיתה ביניהם.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com