התנהלות טובה בחיים דורשת חכמה. המושג "מלחמת קיום" רומז למתח מתמיד שהולך עם כל אדם בדרכו להצליח בכל מה שהא עושה. כך בעניינים החומריים החיוניים לקיום האדם, כמו מזון ומגורים, וכך גם בעניינים הרוחניים, זקוק הוא ליד מכוונת בנבכי החיים, ללכת בדרך ישרה שתחסוך ממנו נפילות ומוקשים מזדמנים. פרשת "שופטים" מלמדת שעל המנהיגים הרוחניים המכוונים את הצבור לדרך טובה, להיות זהירים בהנהגתם, ואם התעוררה אצלם שאלה או ספק בתחום זה, עליהם לראות בבית הדין הגבוה שבירושלים כתובת לפתירת שאלותיהם.

אמונת חכמים בפרשתנו

התורה מחייבת הקמת בית דין בכל עיר. תפקידו, כמובן, לדון בבעיות המתעוררות בין האזרחים בכל נושא שיובא לפנים, ועל הדיינים לנהוג ככל החוקים שהם מחוייבים בהם:

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱ'לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא–תִקַּח שֹׁחַד—כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף—לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת–הָאָרֶץ, אֲשֶׁר– ה' אֱ'לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (דברים, טז:יח-כ)

בתי הדין בישראל היו בשתי רמות עיקריות: בית דין יישובי ובית דין עליון. בית הדין העליון נקרא "סנהדרי גדולה". קורה ובית הדין היישובי נקלע לספק הלכתי בענין הכרעת הדין. במקרה זה עליו להפנות את הבירור לסנהדרי גדולה שישבה בירושלים. הדיינים בבית הדין הזה ישבו ודנו בנושא והכרעתם מחייבת את כל חברי בית הדין היישובי. עלולה לקרות תגובה לא צפויה, בה יתנגד אחד מדייני בית הדין היישובי להכרעת הסנהדרין ויורה לאחרים הלכה נוגדת, אז עלול הוא להתחייב מיתה על ידי בית הדין. כך מובאים הדברים בפרשתנו:

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט…דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ:  וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ'לֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר ה'; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.  וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱ'לֹהֶיךָ, אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל.  וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא יְזִידוּן עוֹד.  (דברים, יז:ח-יג)

חכמינו זכרונם לברכה הרחיבו את מחויבות הציות לפסיקת ההלכה ואמרו שהחיוב בפסוק בנוסח "כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וכו' "' משמעו אף אם נראה לך הדבר להיפך מדברי הרב, עליך להישמע לדברי הרב. והתבטאו כך: "אפילו מראים בעיניך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל – שמע" (ספרי, קנ"ד).

מה עומד מאחורי המחויבות לאמונת חכמים

הרמב"ן ז"ל (רבי משה בן נחמן, פרשן התורה, חי בספרד לפני כ 750 שנה) מבאר את הסיבה למחויבות זו, כך:

"והצורך במצווה הזאת גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות. וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א לנו): להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין, כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול". (דברים, יז:יא)

כלומר, פרשנות התורה הועברה מדור לדור וכשמתעורר ספק כלשהו, חשוב שהדבר יוכרע על ידי גוף הלכתי מוסמך עליון, ועל פיו מחויבים כולם לנהוג, שאם לא כן, תיהפך התורה שלנו לכמה תורות, לכמה דתות, חלילה!

אמונת חכמים בדור שלנו

זכינו לדור שמאופיין בשכלתנות, בחתירה מתמדת להבין כל דבר חדש ולא לקבלו כמובן מאליו. כל עוד מדובר בדעות חדשות, ביחס לעניינים חברתיים, מדיניים וכדומה, מבורכת גישה זו ואף מומלצת, אך כשמדובר בתחום האמוני, מסורת היהדות, עלינו להיות זהירים בעת הצגת השאלות. הגישה אז תהיה לשאול על מנת להבין במידת האפשר, אך לא כתנאי לקבלת הדברים, כי האמונה לא מתחילה כאן ועכשיו, אלא מלווה את עם ישראל מראשיתו. עליה מסרו אלפי יהודים את נפשם ביד מי שבקשו להמיר את דתם, לכן ננהג בכבוד ובהערכה להם בכך שנשמור גם אנו אמונים ליסודות האמונה עליהם חיו וגם מתו.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

במבט ראשון נראה שזהו ערך המעסיק מבוגרים. אמנם נכון, אך חייבת להיות הכנה הדרגתית לקבלת ערך זה בהמשך, החל מגיל צעיר. האמון שמתפתח בין הורים לילדיהם ביחס לתפקוד ההורים: קיום הבטחות, חינוך למידות לטווח ארוך הכרוך בוויתור של הילדים על הנאות ובקשות שונות של הילדים מהוריהם הבא מתוך יחס של אמון בהורים הרוצים בטובת ילדיהם ובחינוכם הטוב.

סיפור ילדים: אמונת חכמים

הסיפור הוא על מי שהתמודד בבחירות לראשות עיר. הוא חרג מהמקובל בכל מה שקשור לפרסומות ותעמולה. בשיחתו עם אשתו הסביר כי הוא הונחה כך על ידי רבו שהרשים אותו מאד בדרכו הישרה. לדברי הרב, מערכת הבחירות כרוכה בעברות רכילות ולשון הרע, לכן המליץ לו להפיץ את דעותיו בדרך אחרת.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com