חיים בריאים כוללים את ההיבטים השונים: מצב הגוף, מצב הנפש ועוד. יתכן מצב בו אדם עשיר מנהל לעצמו חיים ברמה גבוהה, לא חסר לו דבר חומרי: פרנסה, מזון, לבוש, בית, מכונית והכל ברמה גבוהה. בכל זאת לא יקשה על העומדים בסביבתו להבחין שאינו שמח, אין לו שלווה, חסרה לו שביעות רצון ממשהו. ובמילה אחת: שלום. אין לו תחושת שלמות וסיפוק. זהו משל לקיומה הכללי של כל מדינה בעולם. אם חפצה היא בחיים בריאים, עליה לדאוג לא רק לרווחה כלכלית, אלא, בעיקר, לשלום עם שכנותיה. פרשת "שופטים" מלמדת אותנו שבמקרה של מתח צבאי של מדינת ישראל עם אחת משכנותיה, חלילה, עליה לפתוח בקריאה לשלום. כך הוא הפסוק בענין זה:

"כִּי תִקְרַב אֶל עִיר, לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ, וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם" (דברים כ,י).

מה עומד בבסיס הקריאה לשלום?

לכאורה, קריאה לשלום יכולה להיראות כחולשה של הפונה, של אותה מדינה שפתחה בקריאה זו. בעולם שבו יש התנצחות מתמדת בין מדינות, הנובעת משאיפה בלתי מתפשרת להשיג השפעה ושליטה בתחומים שונים בעולם, בעידן כזה, הקריאה לשלום נשמעת אולי כסימן לכניעה ולחולשה. אך לא זו דעת התורה שלנו, המחנכת אותנו תמיד להיות מתלמידיו של אהרן הכהן:

"אוהב שלום ורודף שלום" (מסכת אבות א,יב),

הן במישור האישי והן במישור הלאומי. השלום הוא ביטוי לשלמות. כשיש שלום יכול כל צד למצה את כוחותיו ולהביאם לשיא הגילוי. כוחות אלה מביאים ברכה לו ולסביבתו. וכמו שיחסי שכנות טובים בין דיירים מביאים לצמיחה חברתית, לפיתוח הסביבה בה הם גרים וכו', כך, כשיש שלום בין מדינות, הן מנתבות את המשאבים האנושיים והכספיים לפיתוח כלכלי, לקשרים נוספים ביניהן בתחומים חשובים. 

השלום כערך כללי

מריבות, סכסוכים, איי הבנות ועוד ביטויים מקבילים, נרדפים, באים לתאר אווירה מתוחה בין צדדים. האדם מעצם טבעו הוא יצור דינמי, חי, הנמצא בתנועה מתמדת לחיוב או לשלילה, חלילה. הכל בהתאם לחינוכו, לערכים ומידות אותם ספג בילדותו, עליהם התחנך ועל פיהם הוא מנהל את חייו שלו או את התפקיד שהוא נושא. יצר הכבוד עומד כחיץ בהרבה מהמקרים בהם מנסים הצדדים למצוא פשרה, שלום. שלום אמתי בין יחידים או בין מדינות ניתן להשיג לאחר עבודת הכנה משמעותית. על כל אחד מהצדדים להשתכנע בחשיבות השלום לא רק לשכנו, אלא גם, ובעיקר, לו עצמו. עליו לדעת שיצטרך לוותר על משהו משלו, לעתים יקר מאד, לטובת השלום שהוא ודאי בעל ערך גדול יותר.  

"שלום" מלשון שלמות. אין משהו נכסף יותר משלמות. אמנם מעצם היותנו בני אדם, לא נוכל להגיע לשלמות מוחלטת בכל הסכם שלום, אך נוכל להקטין מאד את הנזקים הנגרמים ממצב נוכחי בו קיים מתח, עוינות ופגיעות הדדיות בין שני הצדדים.

במצב שלום, פנויים כל הצדדים לעסוק ביצירה, בפיתוח, בבניית עתיד, ולא פעם כל זה נעשה במשותף עם הצד אתו היתה מריבה בעבר.

כולם רוצים שלום. איך עושים זאת? ממה מתחילים?

הערה חשובה לקוראים: לא תמצאו בשורות הבאות מתכון לשלום… כן נוכל להציע מסלול, שלבים, שהמבצע אותם מובטח לו יותר הסיכוי להשגת שלום. ובכן, הרעיון הוא שיטת המעגלים. כל אחד מאתנו צריך להבין שהשלום המיוחל בינו ובין חברו, מתחיל בשלום שלו עם עצמו, עם המעגל הכי קרוב אליו. שלב שני הוא יצירת שלום עם המעגל המשפחתי הקרוב: האישה, הילדים, ההורים. בשלב הבא- שלום עם חברים לשכונה, לעבודה, לבית הכנסת. בשלב הבא- שלום ביישוב, בין הקבוצות השונות שביישוב, הסרת מחיצות בין עדות, בין דתיים ל"חילונים", ובין אלה ל"חרדים", ביישוב ובארץ בכלל. רק לאחר מכן, ניתן לצפות ולנסות לקיים שלום, או לפחות, להשיג שקט בינינו לבין שכנינו במזרח התיכון.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

ילדים מטבעם מיחסים לעצמם צדק. "אף פעם" הם לא טועים. ולכן, כשהם מתלוננים על מישהו, הם בטוחים שהוא אשם, ואז קשה להשיג מהם הסכמה לשלום. חובתנו להרגיל אותם מילדות להכיל את האחר, את השונה, לקבל כעובדה שהעולם שייך גם לאחרים, לא רק להם. לכן, בפרוץ מריבה וכדומה, יהיו תובנות אלה קרובות לשיח שלהם ויסכימו להגיע לשלום עם יריביהם. ומכאן, יתחנכו לבקש שלום בהמשך דרכם בכל הזדמנות שתיקרה לפניהם.

סיפור ילדים: קריאה לשלום

הסיפור עוסק בהורים שלא ויתרו על מאמץ להשגת רגיעה של אחד התלמידים בבית הספר כלפי בנם. תלמיד שהרבה להעליב את בנם, התברר שיש רקע קשה בביתו וזו היתה אחת הסיבות להתנהגותו.

קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com