פרשת תולדות: נטירה בלב

ביחסים שבין אדם לחברו, קורות לעתים תקלות קטנות או גדולות שעיקרן תחושת פגיעה של האחד מחברו. זה טבעי ולא חייב לאיים על המשך החברות. ככל שהמודעות לחשיבות השמירה על המשך חברות תהיה גדולה, כך יהיה גודל ההשקעה בהשבת האווירה הטובה בין החברים. כשהמתח שנוצר הוא בין אחים, הכל יכול להיות עוצמתי יותר: תחושת הפגיעות, אי הנכונות להכלה, בקשת המחילה ועוד. פרשת "תולדות" מלמדת שאמנם היה איפוק בלבו של עשיו על התנהגות יעקב, אך בלבו נשארה טינה קשה.

נטירת הלב בפרשתנו

ליצחק ורבקה נולדו תאומים: יעקב ועשיו. יצחק החליט לברך תחילה את עשיו. רבקה לא הסכימה לכך ושכנעה את יעקב להקדים את עשיו בקבלת הברכה. עשיו הגיע מהשדה וגילה זאת, חרה לו מאד והחליט לנקום ביעקב, אך לא בחיי אביו. כך מתוארים הפרטים בלשון התורה:

"… וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם: אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי; וַיֹּאמַר, הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה. וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו, הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים, וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו; וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי.  וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל–אָבִיו, הַבְרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי? בָּרְכֵנִי גַם אָנִי, אָבִי; וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.  וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו:  הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל.  וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.  וַיִּשְׂטֹם (=שנא) עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי. (בראשית, כז:לו-מא).

עשיו דחה את תכניתו לפגוע ביעקב עד פטירת אביו יצחק. בינתיים נטר בלבו את הזעם על יעקב.

מה גורם לאדם לנטור בלבו תחושת פגיעה או כעס

כל אדם חש צורך טבעי להגן על כבודו. אם כבודו נפגע בכוונה זדונית של מישהו, קשה לו הדבר והוא יפעל מייד להגנה על כבודו. יש מי שיפגע חזרה בפוגע, יש מי שימתין להזדמנות אחרת, אך יש גם מי שיבליג. למי מכל אלה נרחש הערכה וכבוד? האם אמנם מי שהבליג הוא ה"בטלן"? ה"לא-יוצלח" או, בסלנג העממי, ה"פראייר"? ואילו מי שהתעורר מייד להגיב הוא המכובד והמוערך? חכמינו היו גם פסיכולוגים, חכמים בהכרת הנפש של האדם. הם לימדונו מספר פתמים בנושא הכבוד, פתגמים שנוכל בעזרתם להתיחס נכון לתגובות השונות:

• "איזהו מכובד? המכבד את הבריות" (אבות, ד:א)
• "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך "(אבות, ב:י)
• ״הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (אבות, ד:כא)
• ״כל הרודף אחר הכבוד – הכבוד בורח ממנו״ (על פי עירובין, יג:ב)

פתגמים אלה מלמדים שהפגיעה או ההעלבה של מישהו אינה מהותית. כבודו של האדם אינו תלוי במה יאמרו או איך יתיחסו אליו הבריות, אלא באישיותו. אם הוא מכבד את הבריות – יהיה מכובד, אם ידאג לכבוד חברו – יזכה שגם אותו יכבדו וכן הלאה.

מכאן נבין שנטירה בלב תימצא אצל מי שכבודם תלוי באחרים, אבל מי שכבודו תלוי באישיותו הוא, במעשיו, בהתנהגותו, אדם כזה לא ינטור בלבו, הוא אף יבליג ויסלח למי שפגע בו. מי שיילחם להגן על כבודו, עלול הוא להפסיד את עולמו. דוגמאות רבות לאנשים שונים שרדפו אחר הכבוד או נלחמו להגן עליו, נמצאות במקורותינו, וכן להיפך – דמויות מופת שמחלו על כבודם ושימשו דוגמה לרבים, ומהם למד המון העם מהו כבוד אמתי ומהו כבוד מדומה ואם צריך להילחם על הגנת הכבוד.

נטירה בלב בימינו

מאז ומתמיד היו ויהיו אנשים שינטרו טינה, כעס בלב, ויטרחו רבות אחר הגנה על כבודם. בימינו פיתחה ואף העצימה התרבות מערבית את הכבוד העצמי של היחיד, בכך שהיא מעודדת את הפרט להתקדם בחיים בכל מחיר, לא לוותר על זכויותיו. ישנה חשיבה מוטעת ביחס ליהדות, שכאילו היהדות מתנגדת לכך שהיחיד יתקדם. אדרבה, ישנה תביעה מכל אחד למצות עד למקסימום את יכולותיו. ההבדל בין התרבויות הוא מה קורה כשההתקדמות באה על חשבון אחרים, אם בשביל להתקדם אני עלול לגרום צער למישהו. כאן, היהדות מאד מסתייגת וטוענת שאין המטרה מקדשת את האמצעים, ואילו התפישה המקובלת היום היא שיש לעודד את היחיד להתקדם בכל מחיר. במצב כזה קרוב לודאי שיקרו פגיעות באנשים בדרך להצלחה. והיחיד שנפגע עומד במבחן: האם יגיב? ינטור בלבו? בקיצור, בימינו נדרשת ממך רגישות גבוהה ביותר מחשש פגיעה בסובבים אותך. וכלפי הנפגע, צריך הוא לאמץ את הפתגמים שמלמדים על מהות הכבוד ולחשוב האם מי שלא נוטר מפסיד…

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

ידוע שילדים נחשבים כפגיעים ביותר, כלומר סף הרגישות שלהם להיעלבות נמוך מאד. זו תופעה מצויה. כללית, אין זאת בעיה – זהו שלב בהתפתחותו של הילד, ועל ההורים לחנכו לא להיות רגיש ביותר על כל היעלבות. גם כשיש סיבה מובנת או מוצדקת לכך שהילד נעלב, חשוב מאד שההורים יפעלו להסיר מלבו תחושת נטירה.

סיפור ילדים: נטירה בלב

הסיפור הוא על שני חברים בקבוצת כדורסל שהיה מתח ביניהם. האחד גם נטר בלבו למשך מספר ימים כעס על חברו. חבר שלישי התערב והביא לפיוס ביניהם ומנע בכך את פירוד החברות.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com