הדפסהעם ישראל נבחר מכל האומות להיות מי שיקדש את השם בעולם, כלומר, מי שיביא את דבר ה' ביחס לכל תחום מחיי הפרט והכלל. במעמד הר סיני הודיע ה' לעם ישראל משימה זו במלים אלה:
"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹש" (שמות, י"ט:ו').
מהו הביטוי המעשי להיותנו ממלכה? מהי משמעות הקדושה? ובכן, בביטוי "ממלכה" אין הכוונה להשתלטות על עמים במובן המדיני, אלא בהשפעה רוחנית. ההשפעה הרוחנית היא מיוחדת, היא קדושה, שונה מכל תרבות או תיאוריה רוחנית שאימצו או פיתחו להם האומות. אחד הסימנים, האותות המאפיינים קדושה זו הוא ברית המילה. זהו סימן לחיבורנו בברית עם בורא העולם מאז אבינו הראשון, אברהם, שהיה הראשון לכריתת ברית זו. וזוהי המצווה המופיעה בפרשת "תזריע":
"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". (ויקרא, י"ב:ג')
מהי קדושה?
קדושה היא הבדלה. הכנסת מימד רוחני למציאות הגשמית, החומרית של החיים. יתרה מזו – קדושה היא התנהגות מכוונת מטרה עליונה. למשל: אכילה היא צורך חיוני שטבוע בכל נברא חי, מצמחים ועד בני אדם, דרך בעלי חיים. אך ניתן לאכול במימד רוחני, כלומר לכוון את האכילה לצורך ניהול חיים ערכיים, לחיזוק הגוף לעשייה משמעותית, ערכית. אכילה בגישה כזו היא התנהגות בקדושה. זהו רצון הבורא במצווה הכללית:
"דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ'לֹהֵיכֶם". (ויקרא, י"ט:ב')
בפסוק זה שני חלקים: הצווי והסיבה. עלינו להיות קדושים, לנהל חיים בקדושה, כי אבינו שבשמים קדוש. כלומר, הקדושה שלנו, מכוונת אל הקדושה העליונה.
איך ניתן להבין את החיבור שבין קדושת האדם לקדושת ה'?
זוהי שאלה מרכזית בנושא שלנו. אכן, שאלה זו העסיקה רבים וגדולים מהוגי הדעות שבכל הדורות. אך התשובה בעצם פשוטה. היא נמצאת במרחבי התורה שלנו. ננסה לתמצת אותה במשפטים הבאים. האדם נחשב ליצור נמוך, מצד אחד, ביחס למלאכים, מבחינת מהותו החומרית, היותו נברא מבשר ודם, לעומת המלאכים שכל מהותם רוחנית. אך גדול וחשוב הוא, מצד שני, מההיבט הרוחני, בזכות החלק הרוחני שבו – "צלם א'להים" – שנתן בו ה' כשבראו. החלק הרוחני הזה נמצא בכל אדם ותובע את ביטויו הרוחני. הדרך להביא למעשה את ביטויו הוא שילוב נכון בין החלק הגשמי שבאדם, הגוף, לחלק הרוחני שבו, הנשמה. כלומר, פעילות גופנית מכוונת מטרה רוחנית. זהו החיבור המצופה מהאדם. התאמה מירבית בין שני חלקים אלה היא חיי קדושה.
מה הם האמצעים הנתונים בידינו למימוש הוראה זו?
כאמור, התורה שקיבלנו בסיני מכילה את כל ההנחיות הדרושות להגעה לחיי קדושה. כמו משל האכילה שהובא לעיל, כך גם כל פעילות גופנית אחרת וכך גם כל התנהגות חברתית, ציבורית וכו' צריכים להיות מכוונים על ידי מקור הקדושה, ה', שדבריו מופיעים בפירוט בתורתנו הקדושה. להמחשת ההסבר, נביא דוגמה נוספת – מהתחום החברתי. מציאותם של עניים היא תופעה קיימת בכל מדינה. מהי חובת הציבור ביחס לתופעה זו? ובכן, בנוסף לחובה הפרטית המוטלת על כל יחיד לתת צדקה ולגמול חסד עם החלשים, חובת הציבור להקים גוף צדקה ציבורי שידאג לרווחת אותה אוכלוסיה. מערכת חוקים כלכליים, חברתיים ומדיניים הם חלק ממערכת כללית האמורה להנהיג את העם בדרך הטובה, בקדושה. ובכן, קדושה איננה ניתוק מהחיים אל עולם מופשט, נטול תחושה חומרית כלשהי, אלא ניהול חיים המשלבים נכונה בין חיי החומר לחיי הרוח.
ברית המילה כסמל לקדושת החיים
האדם מורכב, כאמור, מחומר ורוח. החלק החומרי שבו, תובע את צרכיו, כאכילה, שינה וכדומה. יצר האדם המושך אותו לתאוות השונות, אינו שלילי לגמרי, כתפישתה המוטעית של הנצרות, אלא קיים באדם כדי לקיים בו את חייו החומריים. אלא, שעל האדם לזכור לכוון את מימוש צרכיו על פי ההנחיות הנכונות. למשל, לא להיכנע ליצר האכילה ללא הבחנה, אלא לבחור את המותר לו, המועיל לו מתוך ההיצע הגדול שיצרו מושכו אליו. בירור כזה, הבנה כזאת, זהו סימן לחיי קדושה אצל אותו אדם. ברית המילה שייכת לתחום הקיומי של המין האנושי. קיומה הוא ביטוי להסכמה מוחלטת, ברמה של כריתת ברית, עם הרעיון של עידון התאוות וניתובן לחיי קדושה. כבר בגיל שמונה ימים קבע ה' את החובה לכריתת ברית זו, בגלל חיוניותה לחיי קדושה. בברית המילה נכנס התינוק לבריתו של אברהם אבינו ומשתייך לעם הנבחר שנועד להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". מיום זה יכוונו חייו לקדושה, תחילה בעזרת הוריו, מחנכיו, ואחר כך בכוחות עצמו, כשיתבגר ויהיה עצמאי לכל דבר.
בהצלחה לכולנו!
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
זכינו שמצוות ברית המילה היא השכיחה ביותר בקרב עמנו, גם אצל מי שאינם מקפידים על קיום חלק מהמצוות. חשוב שהילדים ישמעו הסבר כללי על חשיבות המצווה. הסבר כזה יחבר את הילד לרעיון הכללי של השתייכותנו לעם ישראל ולאבותינו הקדושים, ויחסוך ממנו שאלות מביכות ביחס לגיל הנימול ועוד. בהגיעו לבגרות, יבין את משמעות המצווה גם במובן עידון היצרים.
סיפור ילדים: ברית קודש
הסיפור הוא על תלמידות שעמדו במבחן לא קל…בכך שהתאפקו מלצרוך ממתקים במסיבת יום הולדת של חברה מהכיתה, כתוצאה מסדרת חינוך שהפעילה המורה איתן.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com