הדפסה"אמא, אולי תקני כבר חולצה חדשה לאבא? לא נעים לראות אותו יום-יום באותה חולצה" פנה חנן לאמו תהילה
"חנן, חמודי, אינך יודע שאין זו בעיה של קנייה, אלא משהו עקרוני אצל אבא?"
"לא, אמא, לא דברת אתנו על זה אף פעם. ספרי נא לנו מהי הסיבה האמתית למנהגו זה"
הסיפור שלנו לקוח מלפני כששים שנה. אז, המצב הכלכלי אצל הרבה משפחות לא היה קל, בלשון המעטה. דן, האבא, עבד בעבודות יזומות, עבודות שהמדינה "המציאה" כדי לפרנס את המשפחות. דן עבד ביערות קק"ל, בנטיעות ובסיקול אבנים. את המשכורת הדלה שקיבל חילק בתבונה לצרכי המשפחה בהתייעצות עם תהילה אשתו.
"חנן, אולי במקום שאספר לך על החולצה, גש אתה אל אבא ובקש ממנו לספר לך עליה"
"אבא, ממתי החולצה הזאת שאתה לובש?" העיז חנן לשאול את אביו דן.
"חנן יקירי, למה חשוב לך לדעת?"
"סתם ככה, זה פשוט מסקרן אותי…"
"את החולצה הזאת אני אוהב. היא צבועה בצבעי דגל המדינה, פסים כחולים ולבנים, מה שמזכיר לי יום-יום את הזכות שלנו לחיות במדינתנו האהובה. קניתי אותה כחודש לאחר שעלינו ארצה."
"מה?! מאז שעליתם, לפני חמש שנים?"
"נכון, כבר חמש שנים אני לובש חולצה זו, כמעט מדי יום. היא פשוט נותנת לי כוח להמשך עבודה וחיים בארצנו. כמו שאמרתי לך, הצבעים שלה מזכירים לי את נס הקמת המדינה ולמען המדינה שווה לנו הכל: לעבוד קשה, להתפרנס מעט, והעיקר לשמוח בחיים העצמאיים שלא היו לנו מאז שגלינו מהארץ"
"אבא, כמה זמן עבר מאז שעם ישראל גלה מארץ ישראל?"
"קרוב לאלפיים שנה. זה זמן רב, ארוך מאד"
השיחה עם אבא דן גלשה מעבר לסיפור החולצה. דן ניצל הזדמנות זו לתאר בפני בנו את המצב הקשה בו חייו וחיים עדיין יהודים במדינות שונות בעולם תחת שלטון זר. וכן הרחיב על חשיבות העלייה ארצה ממרוקו, ארץ מוצאם.
"ספר לי אבא מה הרגשתם במרוקו בשנים שחייתם שם"
חנן, שים לב. דוקא במרוקו, החיים עצמם, חיי היום-יום לא היו קשים. סבא התפרנס בכבוד מעסק מסחרי שהיה למשפחה. סבתא גידלה אותנו יפה. היה לנו בית ספר יהודי והיחסים על הערבים גם כן היו טובים."
"אם כך, מדוע רציתם לעלות?"
"ודאי סיפרו לך בבית הספר על חשיבות ארץ ישראל לחיי העם היהודי. כאן חיו אבותינו, לפני אלפי שנים. כאן חי דוד המלך ובנו שלמה שבנה את בית המקדש. זהו בעצם הבית שלנו. פשוט התגעגענו לחזור הביתה"
"אני נזכר בהסבר דומה שקיבלנו בכיתה כשלמדנו על אבותינו אברהם יצחק ויעקב"
"דן, יש לך הפתעה בשקית" הכריזה תהילה בשמחה בכניסה מפתיעה לשיחת דן עם בנו.
"תודה לך תהילה, אך מה עשית? את חושבת שיהיה לי קל להיפרד מהחולצה הזאת? רק עכשיו הסברתי לחנן על החולצה שלא זזה ממני"
"נכון דן, אבל הגיע הזמן לשלוח אותה למקום אחר ולהחליף אותה בחולצה חדשה. מה דעתך?"
"תהילה, בואי נעשה הסכם. אני מסכים שהחולצה 'כחול-לבן' ישנה מדי. אני אעבור ללבוש את החולצה החדשה, אבל יום אחד בשבוע אמשיך ללבוש את הישנה,. מקווה שלא תתנגדו. בסדר?"
"בסדר, אבא" השיבו תהילה וחנן כאחד.
"אמא וחנן, חשוב שתרגישו מעט ממה שאני מרגיש, או, ליתר דיוק, הרגשתי במשך חמש שנים. החיים כאן אמנם לא קלים. אבל הדבר שעודד אותי מדי יום, זאת המחשבה על הזכות שעם ישראל זכה להקים מדינה. החולצה היתה ה'מזכירה' שלי מדי יום. היא השפיעה עלי ונתנה לי כוח לקום מדי בוקר לעוד יום של עבודה קשה, אך משמחת."
הצעת דיון
- מדוע כיבד והחשיב דן את חולצתו?
- מה היה בה כדי לשמח אותו מדי יום?
- האם משפחת דן חיה במרוקו במצוקה? מדוע עלו לארץ?
- האם גם אתם הייתם מוכנים ללבוש את אותה חולצה במשך השבוע? תמורת מה?
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com