"די! אינני יכול לסבול עוד פגיעות כאלה" פרץ זאב לחדר המורים בהפסקת "עשר", אל מורתו רחל
"מה קרה זאב? מדוע אתה נסער כל כך?" הגיבה רחל תוך כדי שהיא מלווה אותו החוצה.
"מורתי, את הרי יודעת שאין זו הפעם הראשונה שדן מעליב אותי. חשבתי שאחרי העונש שקיבל ממך בשבוע שעבר, יפסיק את ההעלבות והפגיעות בי"
"ספר לי בבקשה את כל פרטי האירוע"
"שיחקנו במגרש הכדור סל, ולאחר הקליעה הראשונה שלי לסל, הצליח דן 'לפוצץ' את המשחק בקריאות בוז כלפי, כאילו קלעתי תוך כדי עברה על חוקי המשחק, לא נעים לי לומר שהוא שיקר, אבל זאת האמת"
המורה רחל זימנה את שני התלמידים לשיחת בירור ובקשה גם עדויות של חברים מהכיתה.
"דן, אני מגיעה למסקנה שנהגת באופן פוגעני כלפי זאב. עלי להרחיק אותך ליומיים מבית הספר, מאחר והעונש שקיבלת בשבוע שעבר לא הספיק כנראה"
זאב לא הגיב מילולית ולא פיזית כלפי דן, אלא רץ, כאמור, להתלונן עליו בפני המורה רחל. עקב כך, קיימה המורה שיחה מיוחדת עם זאב.
"זאב, אני מקווה שהפעם העונש ירתיע את דן ויותר לא יפגע בך ולא באף חבר. רציתי להוסיף עוד משהו. אני עוקבת כבר כמה שבועות אחרי התנהגותך החברתית, ומגלה שאתה באופן עקבי נוהג בגבורה כלפי מי שפוגעים בך, מעליבים אותך. ראשית, אני מעריכה מאד אותך. אני גם רוצה לספר זאת להוריך, אך אולי תשתף אותי בסוד הענין: האם שוחחו איתך בבית על כך? האם הושפעת ממישהו ולמדת ממנו לא להגיב?"
"לא נעים לי לומר, אבל את צודקת. זה לא בא לי מאליו. פשוט, ראיתי התנהגות כזאת אצל אבא שלי"
"תוכל לפרט, בבקשה?"
"לצערנו הרב, לא זכינו לשכנים נוחים. השכן ממול הדירה שלנו עשה דברים חריגים מאד במשך תקופה ארוכה: השליך את האשפה הביתית בסל האשפה שבחצר, הרעיש במוסיקה שבביתו בשעות המנוחה ועוד דברים לא נעימים."
"ואז, מה קרה? מה עשיתם?"
"אני מתאר למורה התנהגות שנמשכה כמה חודשים. אבא ניסה בהתחלה לדבר עם השכן בעדינות על הבעיות האלה, אך זה לא הועיל. השכן המשיך בהתנהגותו כאילו לא קרה דבר. אבל אותי הרשימה מאד העובדה שאבא לא כעס ולא התעצבן על השכן. הוא לא נכנס אתו לוויכוח קולני ולא לריב."
"ומה המצב כעת?"
"אבא בחר לנהוג בדרך אחרת והצליח. הוא פנה לשכנים נוספים וביקש מהם לשוחח אתו. אחד השכנים הצליח לדבר על לבו של השכן. יום אחד ראינו שינוי משמעותי: סל האשפה שבחצר היה ריק, השקט בבנין חזר ועוד דברים הסתדרו."
"מרגש מאד, זאב. אני בהחלט מתפעלת מהתנהגות אביך. עכשיו ברור לי מהו מקור התנהגותך בבית הספר. אשריך זאב, המשך ללמוד מהוריך מידות טובות. גש נא אלי בהפסקה הבאה לקבל מכתב הערכה להוריך"
לאחר שיחתה זו עם זאב, החליטה המורה רחל להעלות את נושא המריבות בכיתה, במטרה לעודד ולחזק מידה זו – גבורת נפש.
"תלמידים יקרים, שימו לב. לאחרונה מגיעות אלי תלונות על מריבות ביניכם. אינני רוצה כעת לדון מי אשם. אני מבקשת רק לדבר על מידה אחת הנדרשת לפעמים מכם. מידה זו גיליתי שקיימת אצל זאב לאורך תקופה ארוכה. המידה היא – גבורת נפש. חשוב מאד להיות גבור וחזק בגוף, כדי לעמוד במשימות השונות, אך חשוב עוד יותר לאמץ לעצמנו את מידת גבורת הנפש. להתאפק, לא להגיב, אלא להעביר את הטיפול בבעיה חברתית לאחראים שבסביבה. בדרך זו נשיג ירידה באלימות ואף נזכה לאווירה טובה בכיתה בין כולם."
הצעת דיון
- מה הבנתם מהסיפור על גבורת נפש?
- מה דעתכם על התגובה של זאב להעלבתו?
- מהי התגובה שאתם מכירים על ריב או העלבה? מה דעתכם עליה?
- האם גם לכם יש דוגמה לגבורת נפש?
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com