הדפסה"אמא, הכל כבר מוכן למסיבת יום ההולדת שלי?" שאלה נעמה את אמא רות
כמעט הכל, חסרים בלונים בלבד"
"יופי, תודה אמא על הכל"
מסיבת יום ההולדת לנעמה במלאת לה 10 שנים מתוכננת לשבוע הבא ביום ששי.
"נעמה, בוקר טוב. שוחחתי עם אמא שלך. הכל כבר מוכן למסיבה. נשמח כולנו בע"ה ביום ששי" בישרה המורה הלל לנעמה.
ביום ששי הגיעו כל בנות הכיתה עם מתנות קטנות שהכינו לנעמה. ב"הפסקת עשר" עזרו כולן לערוך את השולחנות למסיבה ולקשט את הכיתה בבלונים. רות הגיעה למסיבה עם עוגה מיוחדת שהכינה לנעמה וגם עם הרבה ממתקים: סוכריות "מקל" , מטבעות שוקולד, סוכריות מסוגים שונים, הכל בכמות מכובדת…
"בנות יקרות, אנחנו מתחילות את המסיבה, שבו בבקשה סביב השולחנות" הכריזה המורה הלל.
הבנות פתחו בשירי יום הולדת, עברו לשירים יפים שלמדו עם המורה. השירה היתה יפה ובין השירים השתלבו ברכות אישיות שהרעיפו החברות על נעמה.
"בנות חביבות, החברות של בתי נעמה. גם אני מבקשת לברך את בתי היקרה" פנתה רות לבנות הכיתה. היא ברכה את נעמה ואת חברותיה וכמובן גם את המורה הלל, ואז התכבדו הבנות בתקרובת העשירה שהכינה רות.
"הכיבוד כולו לרשותכן, לכבוד יום ההולדת, בבקשה גשו והתכבדו" פנתה רות לבנות.
הבנות הושיטו ידיים בעדינות לשולחנות העמוסים בכל טוב והתכבדו כל אחת כטעמה.
"לא נעים לי לומר, אבל הכיבוד נשאר כמעט כפי שנראה בהתחלה, אל תתביישנה בנות, התכבדו ביד רחבה" הפצירה רות בבנות
"תודה לך אמא של נעמה, זה בסדר, נהנינו מהעוגה ומהממתקים שהכנת וזה מספיק לנו" הגיבה אחת הבנות, כמייצגת את כולן.
בעודן משוחחות זו עם זו, ניצלה רות את הרגע וניגשה להלל המורה בשאלה שהטרידה אותה: "מה קורה עם הבנות? אני לא מבינה. טרחתי לקנות מגוון גדול של ממתקים, אך הבנות כמעט לא נגעו בהם. את יכולה אולי להסביר לי?"
"חשבתי על זה. אני לא מופתעת שאת מופתעת. אני אסביר לך. לאחרונה סיימנו סדרה ארוכה של שיעורים שכללו הדגמות, המחשות והתנסויות בנושא 'דחיית סיפוקים' או כמו שזה מוגדר ביהדות – 'קדושה'. הכוונה היתה להגיע למצב שאת קרובה למשהו שאת מאד רוצה, אבל את מתאפקת, נמנעת מליהנות מאותו דבר, מלמלא את תאוותך. כמובן שהנושא הצטמצם לתחום ההנאות העודפות, כמו ממתקים."
"אני חייבת לומר לך שאני עכשיו מופתעת עוד יותר, אך לא מוטרדת כמו קודם. אני מופתעת, כי לראשונה אני שומעת על תכנית לימודים כזאת ועוד יותר שהיא הצליחה. הלוואי על כל ילדי ישראל…"
"הרשי לי לתקן אותך, זו לא תכנית לימודים בית ספרית וגם לא של משרד החינוך. זו תכנית שגיבשנו עם הבנות, כתוצאה מאירוע שקרה כאן בבית הספר שאני מנועה מלספר את פרטיו. אומר רק שמישהי מהבנות לא עמדה בפיתוי באחת המסיבות, ודאגה לצבור לילקוט שלה עודפי ממתקים שנשארו במסיבה. העלתי את הנושא בכיתה ולאחר שיחה ארוכה היגענו למסקנה שעלינו פשוט ללמוד את חשיבות הנושא הזה – 'דחיית סיפוקים'. דעי לך רות שזוהי המסיבה הכיתתית הראשונה מאז סיימנו ללמוד את הנושא ולי היתה התרגשות רבה לגלות שהבנות עמדו במבחן…"
"אשרייך הלל. זכיתי וזכו כל הורי הבנות למורה שכזאת שיודעת לזהות חולשות ולהתמודד איתן. המשיכי לעשות חייל עם תלמידותייך" סיימה רות בברכות מרגשות מכל הלב.
הצעת דיון
- מדוע נשארו הרבה ממתקים מהמסיבה?
- מה היה ההסבר של המורה לכך שהבנות לא "התענגו" על הממתקים?
- האם הבנתם את הקשר בין דחיית סיפוקים לקדושה? מהו?
- האם גם לכם יש דוגמה לנוהג או קבלה שלכם להתנהג בקדושה, באיפוק ביחס למקובל?
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com