Share

הדפסה

נתינה לזולת, בין בעזרה פיזית ובין בסיוע כספי, היא ערך גדול ותורמת לא מעט גם לנותן עצמו. מעלה גדולה ממנה היא "הכרת הטוב" – תחושה של מחויבות מוסרית להשבת טוב למי שעשה לך טוב בעבר. זוהי תחושה טבעית הקיימת בדרך כלל אצל כל אדם. בדרך כלל מידה זו תימצא בין בני אדם המזדמנים למפגשים קרובים, כמו שכנים, חברים לעבודה וכדומה. פרשת "וארא" מלמדת אותנו על סוג אחר של "הכרת הטוב"- לא כלפי בני אדם, אלא כלפי הדומם! לא כלפי חבר, או שכן וגם לא כלפי בן אדם בכלל, אלא כלפי מי שאין לו כל תחושה ורגש: דומם. משה רבנו הושם ביאור בגיל צעיר למדי, שלושה חדשים, מאימת פרעה שגזר על בני ישראל:

"כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו".

בשהותו ביאור היה חשוף משה לסכנת טביעה, אולם זכה לנס בכך שהמים לא סחפו אותו לתוך היאור. לכן, את מכות הדם והצפרדע ביצע אהרן ולא משה וכך אומרים חז"ל על מכות אלה (מובאים דבריהם בפירוש רש"י, שמות ז:יט):

"לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו, לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה ע"י אהרן".

גם החול במצרים לא הוכה במכת כנים על ידי משה, אלא על ידי אהרן, כוון שגם בו נעזר משה כשהרג את המצרי וטמן אותו בחול. וכך הם דברי חז"ל גם על החול (בפירוש רש"י על שמות, ח:יב):

"לא היה העפר כדאי ללקות ע"י משה לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול, ולקה ע"י אהרן".

אכן, נדיר ביותר, אם בכלל, למצוא מקרה כזה שבן אדם מכיר טובה לדומם.. שאלות פשוטות המתבקשות הן: האם יש צורך מוסרי לנהוג כך? מה טעם יש בהתנהגות כזאת, אולי היא אף מתמיהה? ובכן, שורשי המידות הטובות הטבועים בבני אדם רגישים הם לכל הבריאה כולה! רגישות זו אינה נתבעת מבני אדם בגלל רגישות הקיימת בדומם ובצומח (למרות שמחקרים מגלים שאכן יש להם מידה מסוימת של רגישות), אלא שמתוך החשיבות של פיתוח רגישות להכרת הטוב כלפי כל אדם שהוא, חשוב לגלות יחס של הכרת הטוב גם כלפי הדרגות הנמוכות שבבריאה- כלפי הצומח והדומם. (בדומה לרגישות זו, ישנה מצוה בתורה על הכוהנים בעלותם אל המזבח להקריב קרבנות, לנהוג בצניעות כלפי הדומם ולא לעלות אליו במדרגות, אלא בכבש שנבנה לשם כך. עיין שמות כ:כב). במישור החינוכי, מוצאים אנו את עצמנו, כהורים, מחנכים את ילדינו להכיר טובה או לתת למי שלא בהכרח זקוק ברגע זה אלא, פשוט, כדי להרגילו לעשיית טוב. בימינו הולך ומתפתח יחס חיובי מהאדם לסביבתו. הדבר מתבטא במודעות המתגברת בנושא איכות הסביבה (מיחזור, שמירה על רמה מינימלית של זיהום אויר, וכדומה), דאגה כללית להישרדות בעלי חיים, שימור פנינות נוף- כגון הדיונות המעטות שנותרו לנו במישור החוף, ועוד. יחס חיובי זה נובע אמנם מתוך דאגה כנה לעתידו הקיומי של כדור הארץ ושל האדם בתוכו, אך יש בו גם היבט של הכרת הטוב כלפי מי שמהנים אותנו יום-יום ביופים ובנתינתם לנו. נקוה שרגישות להכרת הטוב כלפי הסביבה הטבעית, תביא אותנו להכרת הטוב כלפי בני אדם שהטיבו לנו.

היכן פוגשים ילדינו מידה זו?

יחסי הגומלין בין הילדים מבוססים בדרך כלל על תועלתיות: מי שתתן לו היום, יחזיר לך מחר. אין זו רמה מיטבית של חינוך. נתינה צריכה להיות ערך כה חשוב, כך שתהיה יזומה ולא רק כגמול. כמוה גם הכרת הטוב כלפי הדומם, זוהי מידה שיש לה ערך עצמי. חשוב לחנך את הילדים להכיר טובה גם לדומם. לדוגמה: מניעת בזבוז מים לא תנומק רק כי זו השחתה ללא תועלת, או צמצום משמעותי של מאגרי המים של הציבור, אלא כי יש לנו מחויבות של הכרת הטוב כלפי המים, בהיותם מחיים אותנו!

סיפורי ילדים: הכרת הטוב לדומם

הסיפור הראשון הוא על חריצות יוצא דופן של תלמיד בשמירה על הנקיון, מתוך הכרת הטוב שרחש כלפי הדומם. הסיפור השני הוא על הצלחה של עיר שלמה בהגדלת כמויות המיחזור, כתוצאה מתובנה של הכרת הטוב לדומם.