הדפסהכל אחד ויחיד מאתנו התברך בכשרונות מיוחדים. הוא מביא אותם לידי ביטוי בהזדמנויות שונות. פרשת "ויקהל" מלמדת אותנו שיש ערך ומשקל סגולי בציבור. ציבור אינו אוסף של יחידים בלבד, אלא מציאות חדשה שהחיבור של כל היחידים הצמיח אותה. הכישרון העולה מפעילות ציבורית לא יכול לבא לידי ביטוי על ידי אוסף של יחידים, רבים ככל שיהיו. ציבוריות הינה ערך מיוחד.
מדוע הקהיל משה רבנו את עם ישראל?
המשכן נועד להשראת השכינה בעם ישראל. סוד הופעתה של השכינה, של הקדוש ברוך הוא במשכן, הוא בהיות העם מלוכד, מופיע כציבור, כקהל. במעמד זה של כל הקהל, הכריז משה על מצוות הקמת המשכן. משה יכל להכריז על הצווי לתרומה למשכן בדרך הרגילה, על ידי כרוז וכדומה, אך בענין המשכן, רצה משה להעביר מסר חשוב זה, שקיומה של השכינה בעם, אינו אלא בהיותו מחובר, האחד עם חברו.
תוצאה ישירה של הלכידות, הציבוריות
העם הגיע לכינוס הכללי ושמע את דברי משה המנהיג. הוא שמע גם את ההדגשה "כֹּל נְדִיב לִבּוֹ" מספר פעמים, נדבה הבאה מהלב, לא רק כצווי. הדברים עשו עליו רושם רב וכל אחד נענה לקריאה:
"וַיָּבֹאוּ, כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ"
הביאו, גברים ונשים, את כל היקר להם: זהב, כסף, נחושת, וחומרים יקרים נוספים, מהם עשו האומנים את כלי המשכן ואת בגדי הכוהנים. כמויות התרומות היו כל כך רבות עד שהיה צורך לעצור את זרימתם, ומשה הוציא הודעה מיוחדת :
"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָהּ. וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ, וַיִּכָּלֵא (=נמנע) הָעָם, מֵהָבִיא. וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם (=מספיקה)… וְהוֹתֵר (=ואף נשאר)"
היכן זקוקים אנו במיוחד לציבוריות
בחיי היום-יום ישנה תחושה של נינוחות, שגרה טובה, אצל הרבה אנשים. אך, מה לעשות, החיים במדינתנו האהובה מזמנים צרכים המחייבים התגייסות כללית לעזרה לחלשים. אשרינו שאנחנו מבורכים בלב אוהב. גופים רבים של חסד קיימים בפריסה ארצית, הן בתחום הכלכלי כמו "יד אליעזר", "כוח לתת" ועוד, והן בתחום הרפואי, כמו "יד שרה", "עזר מציון" וכו'. סוד הצלחתם של הארגונים האלה הוא ביכולתם לשתף יותר ויותר אנשים למשימה עלי ידי תרומות וכוח אדם. בשעת חירום, חלילה, באה עוד יותר חשיבות הלכידות והציבוריות. אם ירוצו הרבה אנשים בו זמנית לבצע איזו משימת סיוע, מתוך היענות אישית, סביר להניח שחלק מהם יהיה מיותר, אך ככל שתתאפשר התארגנות משותפת לקראת המשימות, תהיינה התוצאות טובות ואיכותיות.
ציבוריות כערך כללי
התחושה הכללית שמלווה את היחיד היא שהצלחתו בחיים תלויה רק בו עצמו. זוהי תפישה נכונה בעיקרה. אך חשוב לדעת ששייכותו של היחיד לציבור גם לה יש חלק בהצלחתו. עם ישראל לדורותיו ידע הצלחות וכשלונות. ההצלחות היו תמיד בזכות הציבוריות והלכידות. ישנו משל יפה המובא במדרש על ידי חז"ל: עם ישראל משול לקָנים. כאשר כל קנה נמצא לחוד, לעצמו, קל לשבור אותו. אולם, ככל שהקנים קשורים יחד ומחוברים באגודה אחת, אי אפשר לשברם.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
טבעו של ילד הוא לשחק. ואם בסביבתו משחקים רבים, לא יתעייף מלהשתמש אף בכולם.. כשהוא מתבקש לסדר את המשחקים בהם שיחק, לא תמיד הוא מסכים. אולם אם נמצאים איתו חברים, חשוב יהיה לחנכם להיעזר זה בזה ולסדר את כל המשחקים. כיוון, שפעילות משותפת בסידור המשחקים, תהה חביבה עליהם ולא יתנגדו לבצעה גם בעתיד.
סיפורי ילדים: ציבוריות
הסיפור הראשון הוא על יוזמה של ועד הורים בבית הספר, לגייס בעלי מקצועות מקרב ההורים לשיפוץ בית הספר.
הסיפור השני הוא על מצוקת צפיפות בבית כנסת שהביאה לבניית מבנה חדש, בעידוד רב בית הכנסת.
אנו מודים לכל מי שענה למשוב ששלחנו, ובמידה ולא הספקתם עדיין ניתן להיכנס אל המשוב כאן (יש ללחוץ על הלינק). תודה רבה על המאמץ לשיפור האתר.
תודה על הרעיונות היפים!אשמח לדעת מה המקור למדרש שהובא לעיל בו עמ"י משול לקנים. תודה
תודה לך חגית על תגובתך המעודדת.
המקור למשל הקנים הוא מדרש תנחומא פרשת ניצבים פרק כט, א
נשמח ונודה לך את תיכנסי לאתר ותמלאי משוב ביחס לשימוש באתר .
צוות "מידה טובה בפרשה"