הדפסהבהיגד גדול זה מסיים רבי שמעון בן חלפתא את ששה סדרי משנה. השלום היה מאז ומתמיד משאת נפשו של היחיד ושל הכלל. כל מה שירצה אדם או ציבור לעשות לא יוכל להצליחו ללא השלום. רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, בחר לסיים את המפעל הגדול שלו באמירה זו, כדי ללמדנו שכל ההוראות שהביא בששה סדרי משנה לחיים תקינים, תלויים ועומדים בשלום. במצב תקין בו היחיד עושה את רצון בוראו, הוא זוכה לשלום פרטי, הפרנסה מבורכת, בריאותו איתנה, ושקט מסביבו:
אך יותר מכך הוא השלום הכללי. כאשר כל הציבור נאמן לדרכו הרוחנית, נאמן לבוראו, הוא זוכה לעליית קומה: ה' מוליך את העם לקוממיות, לדרגה רוחנית גבוהה:
מהו שלום?
שורש המילה "שלום" הוא ש.ל.מ. כלומר, שלמות. רק השלום מביא לשלמות היצירה, העשייה, הלימוד וכל דבר שנרצה בחיים. לכל אחד מבני האדם תכונות, יכולות, כישורים שונים. כל עוד לא הביא אותם לכלל מימוש, מרגיש הוא חסר בשלמות. הוא מרגיש שמשהו ממנו לא בא לכלל גילוי, חבוי הוא אחר מחיצה, ממתין הוא לגילויו. כך ביחיד וכך בציבור. בעם ישראל במיוחד מורגש החסר הזה, של מניעת גילוי כוחות ציבוריים הטמונים במרקם הכלל-ישראלי. בנוסף לנשמה המיוחדת שיש לכל אחד מאתנו, ישנה נשמה אחת כללית לכל העם, "כנסת ישראל", מעין מציאות רוחנית כללית המשפיעה על היחיד ומבקשת תמיד את הופעתה הייחודי בעולם כולו.
משל התזמורת
ההרכב הקלאסי של תזמורת סימפונית הוא 80 כלי נגינה ומעלה. כלי התזמורת מגוונים בסוגיהם: כינורות, כלי נשיפה, פסנתר ועוד כלים רבים. לכל אחד מהכלים, גם אם הוא מאותו הסוג, יש צליל מיוחד, הצליל שנקבע לו על ידי המלחין והיוצר של אותה יצירה. כשאותו כלי מנגן באופן בודד, צליליו יכולים להיחשב כיפים ביותר שנשמעו אי פעם. אך נגינתו בתוך התזמורת צריכה להיות מתואמת עם כלל הכלים. הוא צריך להשתלב באופן מדויק במכלול הצלילים שמשמיעה התזמורת. אוזן רגילה של מאזין מהקהל לא תוכל להבחין בזיוף קל או בהעדרו של אחד מהכלים. רק אוזנו החדה של המנצח המסוגל לשמוע בו זמנית כל כך הרבה כלים, רק היא תזהה את התקלה. יצירה מושלמת היא נגינה מדויקת של כל אחד מהנגנים, לפי תווי הנגינה שיועדו לו על ידי המלחין. הצלחתה של התזמורת תלויה בביצוע מושלם של כל יחיד בתוך הקבוצה. מי מחליט אם אכן ניגן הכנר או הפסנתרן במדויק? רק המנצח. לא הנגן עצמו.
ה"תזמורת" של עם ישראל
כמה דמיון יש בין המשל לנמשל! עם ישראל "מנגן" על במת ההסטוריה מאז הופעתו. "נגינתו" לבשה צורה והחליפה צורה במהלך השנים. "נגינה" מושלמת, חוויתית, היא זו שתואמת את דרישת אזנו של ה"מנצח". אכן בתקופת שלמה המלך, העם חי ויצר חיים מלאים מסביב לבית המקדש הראשון שבנה שלמה, "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", חיים רוחניים גבוהים והצלחה כלכלית מלאה. תקופה זו לא ארכה הרבה שנים, לצערנו הרב, ולאחר כארבע מאות שנים ה"תזמורת" החלה ל"זייף". ה"מנצח", הלא הוא הקדוש ברוך הוא, החליט לפזר אותנו ולהגלותנו מארץ חיינו אל ארצות הגולה.
"את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק"
אכן, געגועים רבים לימים יפים עברו על עם ישראל. התגעגענו בארצות גלותנו לימים הטובים בהם ישבנו בארצנו, ביתנו הנצחי. והנה, במאתיים השנים האחרונות החלו בודדים וקבוצות מעם ישראל לשוב ארצה מתוך רצון ל"חדש ימינו כקדם". קמה מדינת ישראל ונס גדול של קיבוץ גלויות החזיר מליונים של יהודים ממעל 100 מדינות מוצא ל"ארץ חמדת אבות".
איך משחזרים את הופעותיה המצליחות של ה"תזמורת"?
כל אחד מאיתנו היה חפץ בחיים טובים מאלה שהוא חי היום. הפתרון, התשובה לשאלת הקיום פשוטה: לשוב לעצמנו! די "לזייף", המנצח על התזמורת קורא הצידה לכל נגן ומעמידו על טעותו בהופעה האחרונה. הוא מבקש ממנו לא לשוב על אותה טעות, אלא לתקן ואף לשכלל את הביצועים. הוא מקווה כך, כי יש לו אימון גדול בכל הנגנים שלו.
כולנו נדרשים, כל אחד לחוד וכולנו יחד, לתקן, לשכלל ולהביא את ה"תזמורת" להופעותיה המהוללות כימי קדם. בידינו הדבר!
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
ילדים הם יצירה חיה, תוססת, בועטת. חיי הילדות משלבים משחק ומריבות, "ברוֹגֶז" ו"שוֹלֶם". אלה הם חיים מעניינים, דינמיים. כל עוד יכולים הילדים לשים את המריבות מאחוריהם כשהם מתבגרים, הרי שתפקיד המבוגרים מיותם. אין עוד צורך בהשכנת שלום, ביישוב סכסוכים. אך המציאות שונה, ולעתים הרגלים לא טובים של ילדים לעמוד על דרישותיהם ולא לוותר, גוררים מריבות גם בגיל הבגרות. על ההורים לחנך ילדיהם לאהוב שלום ולחפשו, כבר בגיל הילדות.
סיפורי ילדים: השלום
הסיפור הראשון הוא על תלמיד שגילה גבורה אמתית בכך שהתפייס עם חברו, ובדרכי שלום הגיע לידידות אתו.
הסיפור השני הוא על ראש ממשלה שהשיג הסכם שלום אמתי, בזכות עמידה על עקרונותיו בהבנת המושג שלום.