הדפסהאחד מעמודי הקיום של העולם הוא המשפט, העמדה לדין של מי שלא נוהג על פי הדין, החוק. הציות לחוק הוא חובה בסיסית של כל אזרח. אך מי שלא התחנך לכך או מי שלא עומד בנסיון החיים, חייב לקבל עליו את הדין. החוקים של המדינה, מחייבים הם כל אזרח, ומצוות התורה מחייבות כל יהודי. העונשים במצב של עברה על איזה חוק או, להבדיל, בעברה על איזו מצווה, כתובים בצידם של החוקים או המצוות. קיים שוויון ביחס למצוות התורה וביחס למי שעובר על מצוותיה. פרשת "בהעלותך" מלמדת אותנו שהעונש לצדיקים על עברה מן התורה חמור יותר מאדם פשוט.
מיהו הצדיק בפרשתנו שנענש בעונש חמור?
"לשון הרע" נחשב לעברה חמורה ביותר. אך ישנה הגדרה לעברה זו. הגדרת "לשון הרע" היא סיפור לאחרים על מעשה לא טוב, רע, שעשה מישהו. מרים רצתה לשפר משהו בתחום ההתנהגות של משה רבנו, שיתפה בענין זה את אהרן אחיה והתכוונה שסיפור זה יישאר רק ביניהם. בכל זאת, ראה זאת ה' בחומרה רבה והעניש אותה. רבי ישראל מאיר הכהן זכר צדיק לברכה, ראה שאנשים לא זהירים בעברה חמורה זו, לכן כתב שני ספרים בהם ריכז חומר רב מהמקורות המסביר את חומרת הנושא וכן ניסח הלכות, חוקים המנחים את האדם לדבור ראוי, מותר. ספריו אלה זכו לתפוצה רבה והוא זכה לכינוי "חפץ חיים" על שם ספריו אלה.
מה היה העונש החמור של מרים?
מרים נענשה בצרעת. צרעת היא אמנם העונש על סיפור לשון הרע, אך אצל מרים היא הופיעה למרות הבדלים גדולים בין העברה שלה לעברה שעליה נענש אדם פשוט:
- כוונתה היתה לטובה
- סיפרה רק לאחיה, שודאי לא יעביר הלאה את הסיפור
- לקתה בצרעת מייד, בעוד שצרעת מופיעה בגופו של אדם רק אחרי התראות ורמזים מסביבו (תחילה בביתו, אחר כך בבגדיו ורק אחר כך בגופו)
- לקתה בצרעת בכל גופה, בעוד שאדם פשוט מופיע בו נגע צרעת בגודל קטן ביותר (עיגול בקוטר של 10 אגורות בערך)
מדוע נענשה מרים בעונש חמור זה?
בני האדם מתחנכים על ידי הוריהם, מוריהם, ומאוחר יותר, מעצימים את חינוכם באופן עצמאי ביצירת קשר עם אנשי חינוך ובלימוד מן המקורות. מעמדם של הצדיקים בדור הוא גבוה ומשמעותי בעיקר בעיני המון העם. הם מהווים מקור להתנהגות חיובית ומיטבית. אנשים רואים בהם מימוש של חינוך טוב שהם עצמם קיבלו ומצפים לראות את התנהגותם בכל הזדמנות. כל אדם נדרש לציית באופן מלא לחוקים, למצוות. אך מי שנחשב לצדיק ודמות רוחנית משפיעה, מוטלת עליו אחריות גדולה של זהירות בכל הליכותיו, שלא יגרום לחיקוי או אף ללמידה ממעשיו. צדיק שנכשל בביצוע עברה, גם אם קרה הדבר בשוגג, חמור הוא המעשה בעיני ה' לכן הוא נענש גם אם היתה העברה קלה יחסית, ואף לא נחשבת אצל פשוטי העם, זאת מפני מעמדו המחייב, שגורם לאחרים ללמוד ממנו: "אם מותר לו, למה שלי יהיה אסור" כך הדברים נשמעים לעתים.
אחריותם של צדיקים – גם בימינו!
בתורה מופיעים עוד סיפורים המתארים עברות "קלות" של צדיקים וכתוצאה מכך, ההתיחסות החמורה של ה' למעשיהם. מאז ומתמיד זהירים הצדיקים במעשיהם ומקפידים בקיום המצוות על קלה כחמורה. מודעות זו שפיתחו הצדיקים בעצמם הגיעה אליהם מתוך התמדה בקיום המצוות ופיתוח המודעות לחומרתם, אך בעיקר בגלל החיבור הגדול לקדוש ברוך הוא, לו הם זוכים שעה שעה, בכל עת שהם חיים חיים רוחניים. הצדיק חש אחריות לא רק כלפי מעשיו אלא גם כלפי השפעתם על אחרים, לכן לפני כל מעשה חושב הוא לא רק אם הוא כשר ומותר ביחס לגדרי ההלכה המקומיים, אלא גם איך עלול או עשוי המעשה להיראות בעיני אחרים, שחלילה לא יגרום בטעות איזשהו נזק. צדיק שנכשל בעברה בחשיפה ציבורית, נחשב הדבר ל"חילול ה' ". כלומר, מאחר והציבור רואה בו מעין ייצוג לגורם עליון וקדוש, לקדוש ברוך הוא, כל סטייה מהתנהגות טובה נחשבת בעיניהם, ובצדק, פגיעה בכבוד ה' שאותו הוא אמור לייצג.
בימינו, כיון שהחשיפה של כל מעשה קטן ככל שיהיה היא גדולה והתקשורת "עטה" על כל סיפור קטן כגדול, חובת הזהירות של צדיקים בהתנהגותם כפולה ומכופלת. והמשנה במסכת "אבות" המזהירה מפני צפייה ממרומים של ה' על מעשי האדם בחדרי חדרים, משנה זו צריכה להיות לנגד עיניהם של הצדיקים, בעיקר. וכך אומרת המשנה שם:
מה נחשב לעברה חמורה כשהיא נעשית בפרהסיה, בחשיפה ציבורית?
אכן, ההגדרה של עברה כזו אינה מוחלטת, אלא משתנה בהתאם לנסיבות: רמתו הרוחנית של האדם, או מעמדו בציבור, וההקשר שבו נעשתה העברה. למשל: עקיפה בתור בבנק וכדומה. כשלעצמה, נחשבת עברה זו כעברה קלה, אך אם עשה אותה אדם מכובד, הנחשב לצדיק או דתי, או נושא בתפקיד ציבורי, תחשב עברה זו לחמורה, כי הנזק שנגרם מכך הוא מעבר לעברה עצמה, אלא להשלכותיה: יחס מזלזל לדת, למי שמייצג אותה או, כשזה איש ציבור, (לאו דוקא דתי) – זלזול באנשי ציבור וכו'.
הבה נשתדל כולנו, קטן כגדול, פשוט כחשוב, להיות זהירים במעשינו, שלא נגרום זלזול אצל אחרים, אלא עידוד לעשייה חיובית רבה.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
כהורים, משתדלים אנו לתת הוראות ברורות להתנהגות מיטבית לילדינו. קורה לא מעט שהם לא מבצעים איזושהי הוראה, ואז, או שהם נענשים או שהם ננזפים או שתגובתנו היא אחרת, מושכלת. זה מדובר בילדים רגילים. יוצא מגדר זה הוא ילד שכבר מגיל צעיר ניכרו בו יסודות להתנהגות טובה: ערכים ומדות שחונך עליהם "יושבים" אצלו היטב והוא ממש גורם נחת לכל סביבתו. כשקורה והוא מועד, נכשל באיזשהו מקרה, הנטיה הטבעית שלנו תהיה ויתור והתעלמות, כי בסך הכל מדובר במקרה בודד ואולי גם נדיר, אך החשיבה הנכונה היא לדרוש ממנו התיחסות בוגרת למה שאירע, או בהסבר, או בהתנצלות, או בנטילת אחריות. ההקפדה עליו באה מתוך גישת הערכה ולא כמי שמבקשים "לעוט" על הזדמנות נדירה להענישו.
סיפורי ילדים: הקפדה על צדיקים
הסיפור הראשון הוא על בנות חרוצות שהיתה עליהן בקורת ביחס לניקוי הכיתה, למרות שהן נחשבות לתלמידות טובות.
הסיפור השני הוא על מנהל בית ספר שלמרות ניהול תקין של בית ספרו במשך מספר שנים, כשהתגלו תקלות לאחר מכן, נמתחה עליו בקורת מטעם הועדה של משרד החינוך.