הדפסהכולנו מברכים וכולנו מתברכים. הברכה היא איחול של המברך למתברך למציאות טובה. הורים מברכים את ילדיהם לבריאות, הצלחה ועוד. איש לרעהו מברך באירועים או במפגשים. הכוהנים מברכים את העם בשם ה' להרבה טוב, טוב מכל הסוגים האפשריים: פרנסה, בריאות, בטחון, חכמה, שלום. פרשת "בלק" מלמדת אותנו את סוד הברכה, מיהו מקור הברכה ומה קורה להיפך, כשמישהו מחליט לקלל.
מי מברך בפרשתנו? את מי מברך?
אולי לרגע טעינו, האמנם מדובר בפרשתנו בברכות? האם לא מדובר בקוסם שהוזמן לקלל? ובכן, הסיפור האמתי שקרה הוא שבלק הזמין את בלעם לקלל, חלילה, את עם ישראל כשהרגיש שעם ישראל שניצח את המלכים החזקים של עבר הירדן המזרחי, סיחון ועוג, מאיים על קיומו כל כך עד כדי חיסולו לגמרי! לאחר התיעצות עם מומחים בנושא, החליט ששיטת הלחימה שלו בישראל לא תהיה רגילה, צבא מול צבא, אלא רוחנית. בלעם התפרסם אז כקוסם שקללותיו מתקיימות. בלק שלח אליו משלחת מכובדת לבקש את שירותיו. בלילה נגלה אליו ה' והזהיר אותו שלא ילך עם המשלחת וכך אמר לו:
"ויֹּאמֶר אֱ'לֹהִים אֶל בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא"
בבוקר השיב לאנשי המשלחת תשובה שלילית, כי מנוע הוא על ידי ה'. בלק לא התיאש ושלח לו משלחת מכובדת יותר מהראשונה. גם בפעם השניה הזהיר אותו ה' שאינו רשאי לקללם, בלעם החליט בכל זאת ללכת ובבוקר יצא לדרכו עם המשלחת השניה.
נסיונות כושלים לקלל את עם ישראל
בלעם ניסה שלש פעמים לקלל את עם ישראל ומה שיצא מפיו היה ברכה ולא קללה:
- "מי מנה עפר יעקב" – כלומר, שבח לעם ישראל הגדול במספר.
- "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל" – שבח לשלוותם ולשלמותם של בתי ישראל.
- "אל מוציאו ממצרים, כתועפות ראם לו, יאכל גויים צריו …כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" – שבח לכוחם הצבאי של ישראל, לתעוזתם ובשורה לנצחונם על אויביהם.
- "דרך כוכב מיעקב וקם שבט ישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת" – בשורה לנצחון עם ישראל בעתיד על עמי האזור.
מדוע לא הצליח בלעם לקלל את ישראל?
בלעם ידוע היה לאנשי דורו כקוסם המצליח בקללותיו. מומחיותו זו לא עמדה לו כעת, בבואו לקלל את ישראל. מדוע? שאלה זו מתעצמת כשרואים אנו בדברי חז"ל שה' נתן לו כוחות רוחניים גבוהים – יכולת להתנבא כמשה רבנו, ואם כן, איך לא עמדה לו יכולת זו בבואו לקלל?
התשובה לכך נמצאת במסכת "אבות". שם מתארים לנו חז"ל את מידותיו של בלעם בהקבלה למידותיו של אברהם אבינו ומזהים אצלו שלש מידות רעות:
"עין רעה" זה אי הסתפקות במה שיש לו, עין צרה במה שיש לחברו. מידה זו קרובה לקנאה. "רוח גבוהה" זוהי גאווה. ו"נפש רחבה" היא תאווה. בלעם שהיו בו מידות רעות אלה כונה על ידי חז"ל "רשע", כי המידות האלה היו חלק ממנו, טבועות בו מאד. מי שיש בו מידות אלה לא יכול להשיג נבואה.
מידת הגאווה של בלעם ייחסה לעצמו את היכולת לקלל. כלומר, פיו יגזור חיים או מוות, עושר או עוני על בני אדם. אולי גישה זו מתאימה למי שמיחסים לעצמם כוח עליון…, אך ביהדות, הברכות מגיעות ממקור הברכות – הקדוש ברוך הוא.
הכוהנים מברכים וה' מאשר
הכוהנים מברכים את עם ישראל בכל יום. נוסח הברכה הוא: "…אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה." כלומר, הברכה היא קיום מצוות ה' לברך ולא החלטה עצמית של הכוהנים. כדי שברכתם תאושר על ידי ה', צריך שתהיה ברכתם נובעת מתוך אהבה. בסיום הברכות נאמר: "ואני אברכם", כלומר, הברכה שאתם הכוהנים מברכים את ישראל היא שלי ואילו אתם מהווים אמצעי להעברת הברכה. בלעם שייחס לעצמו את יכולת הקללה, לא הצליח, כי ה' כבר אמר לו
כלומר, מאחר ואני הוא המברך, קבעתי כבר שהעם ברוך ואינך יכול לקללו.
מהי ברכה? מהי קללה?
שורש המילה "ברכה" הוא ב.ר.כ. שורש זה מופיע גם בשימוש חקלאי – הברכת עצים, כלומר, הכנסת ענף מהעץ למצע לח להשרשת שורשים במקום החדש. בכך מעביר עץ המקור מכוחו לענף ולעץ שיצמח ממנו. פעולה זו היא משל לברכת שמים. ה' שולח את ברכתו על ידי "ענף" – אדם המברך – שבברכו את חברו מעביר הוא אליו ב"הברכה" את ברכת ה'. נמצאנו למדים שאם ה' חפץ בברכת המברך, תתקיים הברכה, אך אם יקלל האיש ולא יסכים לכך ה', לא תתקיים קללתו.
בפסוק זה מופיעה תמצית הדברים שראינו עד כה. ה' הוא הקובע אם הברכה תחול או לא, ולהיפך, אם תחול הקללה או לא. הקללות של בלעם, לא רק שלא התקיימו בגלל שכך רצה ה', מקור הברכה, אלא ה' הפך אותן לברכה. מדוע? מדוע לא הסתפק ה' בביטול הקללה, אלא הפך אותן לברכה. ולא עוד, אלא שזיכה אותנו בברכות מיוחדות וגדולות. הסיבה לכך, כנראה, היא שרצה ללמד אותנו ה' שיעור גדול בענייני ברכה וקללה. כאלו אומר הוא:
בני, לא הברכה קובעת ולא הקללה. תלוי הדבר במעמדכם לפני ה'.
כלומר, מאחר וה' אוהב אותנו הרי שיכולים להתקיים בנו שני דברים בו זמנית, גם ביטול הקללות וגם הפיכתן לברכות.
"כל אחד יכול לברך"
מכאן נבין את דברי הרב מרדכי אליהו זצ"ל שאמר: "כל אחד יכול לברך". כלומר, ה' מלמד אותנו שהברכה תלויה באהבה שיש למברך כלפי המתברך. כמו שישראל התברכו על ידי ה' כי אהובים הם לפניו, כך כל מי שאהוב הוא לנו, נוכל לברכו.
היכן פוגשים ילדינו מידה זו
ברכות וקללות. מה רווח יותר אצל ילדים? כל ילד ואוצר המלים שלו… חשוב מאד שנשב עם הילדים להסביר להם מהי ברכה ומהי קללה. מיהו הקובע את החלת הברכה או הקללה. אולי בכך נוכל להכניס יחס רציני אצל ילדינו למוצא פיהם.
סיפורי ילדים: ברכה
הסיפור הראשון הוא על ילדה שנפגעה מכינוי שקיבלה מחברתה, שנחשבה בעיניה כקללה, והתברר לה אחר כך שזו לא קללה.
הסיפור השני הוא על ילד שבמסיבת יום ההולדת שלו ברכו אותו חברים, והיתה שם ברכה אחת מיוחדת מאד שמצאה חן בעיניו ביותר.
קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com