פרשת צו: כבוד לבגדים

הבגדים מהווים אמצעי חשוב לשמירה על כבודו של האדם, ולייצגו באופן הראוי מחוץ לביתו, בפגישותיו עם אנשים שונים. חשוב מאד שיקפיד כל אחד על לבוש נקי ומסודר. נושא תפקיד כל שהוא, מן הראוי והמקובל שיופיע בבגדים מייצגים התואמים את מעמדו. הכוהנים בבית המקדש ובמשכן לבשו בגדים מיוחדים שהכינו עבורם "לכבוד ולתפארת" (שמות, כ"ח:ב'). כמעשה גומלין, מלמדת פרשת "צו" שגם הכוהנים היו צריכים לנהוג כבוד בבגדים. כלומר, בעבודות פשוטות שהיו במשכן, עליהם היה להחליף את בגדיהם הנאים במיוחד, בבגדים פשוטים, בהתאם לפעולה אותה עשו.

הבגדים מכבדים

נראה שיש יחס הדדי בין האדם לבגדיו. הבגדים אכן גורמים כבוד ללובשם. לעתים עשויים אנשים לטעות במי שהם רואים, רק בגלל בגדיו, הופעתו החיצונית. למשל, קורה לא מעט כששניים מתאמים להיפגש לראשונה באיזשהו מקום. אם אחד מהם נחשב על פי תפקידו, עיסוקו לחשוב ביותר, יצפה חברו לפגוש אדם הדור בלבושו, בהתאם. מה מאד יופתע כשיגלה שבעצם אותו אחד שהוא מחכה לו כבר מספר דקות, הגיע בזמן, והוא אף ראה אותו, אלא שמרוב פשטות לבושו לא חשב שאכן זהו האיש. אמנם הורו לנו חכמינו במסכת אבות (ד':כ'):

 "רַבִּי מאיר אוֹמֵר: אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. יֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִלּוּ חָדָשׁ אֵין בּוֹ."

כלומר, אל תתרשם מהלבוש של האדם. כי לעתים הוא לבוש בגדים פשוטים, אך הוא מלומד, חכם, מדען וכדומה. ולהיפך, אם הוא הדור בלבושו, אל תהיה בטוח שעומד לפניך אדם נושא תפקיד חשוב, מלומד וכדומה. אך הוראה זו לא נפוצה בתודעתה ורבים עדיין ממשיכים להעריך את הנקרים בדרכם לפי הופעתם החיצונית.

כנגד תפעה מעניינת זו, בה הבגדים מכבדים ו"מזכים" את לובשם בעיטורים לא לו, נתבע האדם לכבד את בגדיו, ולפחות כשהוא נושאם לא יגרום לבזיונם, בכך שמעשיו והתנהגותו לא יהיו ראויים לבגדיו. כך, למשל, לא יהיה מן הראוי שיעסוק בפינו אשפה, כשהוא לבוש בגדים נאים.

בגדי הכוהנים מכבדים ומכובדים

עבודת הכוהנים במשכן היתה עבודה מוערכת ביותר, עבודת קודש. הכוהנים הבאים משבט לוי שכולו עסק במשכן, היו הנבחרים שבשבט ולהם הוכנו בגדים מיוחדים בהם ישמשו בקודש. בגדים אלה היו לכבודם ולתפארת העבודה עליה היו מופקדים, בדומה לשרים ועבדים בארמון המלך הלובשים בגדי שרד מכובדים המתאימים לתפקידם הרם. כשם שהיו הבגדים מכבדים את הכוהנים, כך היו נדרשים הכוהנים לשמור על כבוד הבגדים. לכן, כשבאו לעשות עבודה פשוטה כהוצאת הדשן – האפר שהצטבר – אל מחוץ לתחום המשכן, עליהם היה להחליף את בגדיהם, וכך התורה אומרת:

" וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים; וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (ויקרא, ו':ד')

להמחשת חשיבות ערך זה הביאו חכמינו משל: מי שמכין כוס שתייה לאדונו, לא יגיש לו את הכוס כשהוא לבוש בבגדים בהם עבד במטבח, אלא בבגדים מכובדים, מתאימים.

הבגדים כמשל

אם הפנמנו רעיון זה שהבגדים משרתים את האדם בחלק החשוב של אישיותו, ננסה להתבונן מעט ולראות בהם משמעות נוספת. האדם נוצר ביום הששי לבריאה, כסמל לכך שכל העולם שקדם לו בבריאה ניתן לו במתנה לשימושו הטוב והמועיל. חכמינו המחישו מסר זה בלשונם המיוחדת וכך אמרו במדרש רבה (קוהלת , ז':א'):

"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על (=והראה לו את) כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (מה שנקרא היום: "נזק בלתי הפיך").

כלומר, ניתנה רשות לאדם להשתמש בכל העולם, אלא שעליו לשים לב להשתמש מבלי להזיק.

ערך מוסף מכיבוד הבגדים

כשמפנימים את הערך הזה של יחס מכבד לבגדים, ניתן לרכוש ערך נוסף – יחס לרכוש בכלל, לממון ולכל הישג כלכלי שרוכש האדם לעצמו בחייו. ישנה נטייה אצל מי שרמת חייהם גבוהה לבזבז, לנהל חיים מפנקים. כל עוד שהדברים נעשים במינון נכון, אחת לתקופה ארוכה, ניתן להכיל זאת, אך כשנוהג זה הופך ל"נורמה", לתופעה, הרי שהוא נושא את הפתגם העממי – "הרגל נעשה טבע", הרגל שקשה להפסיקו. הנחיית חכמינו היא שגם מי שיכול לבזבז, אל יבזבז, אלא יחיה את חייו בפשטות וברמה בינונית, גם כדי שלא יגרום קנאה בעיני מי שרחוקים מרמת חיים זו.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

הורים מנהלים לא פעם ויכוח עם ילדיהם על קניית בגדים חדשים. כמובן, יש לעודד את הנוהג לקנות בגדים חדשים לקראת חגים, אך מדובר בנדנוד מתמשך של ילד להוריו לרכוש לו באמצע השנה איזה בגד שהתחשק לו פתאום, למרות שלא חסר לו בגד מתאים. מה יעשו ההורים?  על ההורים "להקדים רפואה למכה", כלומר לנהל שיחות עם ילדם בעוד מועד על חשיבות השמירה על הבגדים ועל הצורך האמתי להתחדש, מצד אחד, אך גם על חשיבות החיסכון בהוצאות המשפחה, מצד שני, כך שהילד יחוש עצמו חלק ממשימה משפחתית חשובה בה ההורים דואגים להעניק  לילדיהם את צרכיהם, אך לא על פי בקשתם של הילדים, אלא על פי שיקול אמתי.  

סיפור ילדים: כבוד לבגדים

הסיפור הוא על עולה חדש שאימץ לגופו חולצה בצבעי דגל המדינה וראה בה גורם מעודד להמשך עבודתו המאומצת. מדי יום לבש אותה במשך שנים עד ששכנעו אותו בני משפחתו להחליפה בחדשה.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com