הדפסה"היום שיחקתי בגן השכונתי ללא הפרעות" סיפרה דינה לאימה רינה בשמחה.
דינה ארצי גרה בדרום תל אביב, בשכונה שגרים בה הרבה מסתננים המטילים פחד על תושבי השכונה. כבר שלושה חודשים לא העזה לצאת אחר הצהריים לגן השכונתי שיש בו מתקני משחקים להנאת התושבים, מפחד שתיפגע ממישהו מהם. היום, בדרכה הביתה מבית הספר, גילתה שנמצאים בגן הרבה ילדים ישראלים ולכן החליטה להעיז ולהגיע לגן ללא לווי.
"דינה, בזכות מי הצלחת לשחק ללא הפרעות? מי שמר עלייך? שמת לב שלא הודעת לי על יציאתך לשם?"
"אף אחד לא שמר עלי. פשוט, הגיעה קבוצת ילדים עם אבא שלהם. הם שיחקו במתקנים כמוני וכמו ילד נוסף מהשכונה שהיה שם. לא הודעתי לך שאני הולכת כי מאד רציתי כבר לצאת, וגם חשבתי שאין צורך אם ישנם שם ישראלים"
"דינה, האם את מכירה את הילדים האלה? האם הם מהשכונה?"
"לא, אינני מכירה אותם. מעניין מי הם"
"יפה מאד דינה. אני לא אעניש אותך על שלא הודעת לי, כי כבר שלשה חודשים את נענשת בכך שלא יכולת לצאת לגן המשחקים. מאד מעניין אותי מה שסיפרת על משפחה שהגיעה לגן. מחר ארצה להתלוות אלייך, ואם הם יגיעו, אשמח לגלות מי הם הצדיקים האלה "
למחרת יצאו אמא רינה והבת דינה לגן המשחקים השכונתי. דינה זיהתה מייד את הילדים של משפחת כהן שהגיעו עם אביהם לגן.
"מהיכן אתם, חברים?" שאלה רינה את האבא יואב.
"אנחנו גרים לא רחוק, בצפון תל אביב. החלטנו לעשות מעשה במקום 'לקטר'… "
"מה אתה מתכוון? האם החלטתם לעבור דירה?"
"מצטער, שחשבת אולי כך…הייתי שמח לו יכולנו לעבור. לעבור באמצע השנה, זה כרוך בהרבה פרטים, אבל אפשר לעשות בקלות את מה שעשינו אתמול והיום – פשוט להגיע לגן המשחקים הזה במקום לגן המשחקים ברמת אביב"
"כל הכבוד לכם! ירבו כמותכם בישראל! " הגיבה רינה בהתרגשות.
"תודה לך. אנחנו לא מרגישים שעשינו משהו מיוחד. מי שצריך לקבל את ההערכה והשבחים זה אתם שגרים כאן וסובלים יום יום מהמסתננים הזרים."
"האמת היא שאתה צודק. אנחנו גרים כאן, אוהבים את השכונה, ולכן לא מרגישים שצריכים להעריך אותנו. נכון שקשה לנו, ואנחנו דורשים להוציא אותם מהארץ, אך בינתיים כל ישראלי שמסתובב בשכונה מסלק מאיתנו פחד מסוים."
"אני רואה פה ששה ילדים. האם כולם שלכם?"
"לא, ישבתי עם חברים שלי בשכונה בנושא המסתננים וחשבנו: מה באפשרותנו לעזור בלי הרבה מאמץ? והחלטנו שכל יום יגיע אבא אחר עם קבוצת ילדים מהשכונה לכאן למשך שעתיים, כך שהגן יהיה בתנועה ישראלית במשך כל השבוע."
"רעיון פשוט וחזק. הלואי שעוד קבוצות יגיעו הנה לגנים נוספים שבשכונה"
"יכול להיות שזה יקרה. לקחתי על עצמי משימה להפיץ את הרעיון בוואצאפ להרבה חברים ברחבי תל אביב, לצרף תמונות וקולות ילדים אורחים וילדי השכונה כאן. וכל זה תחת הסיסמה 'כולנו דרום תל אביב'."
"שימחתם אותנו מאד, יואב. אספר עליכם בכל השכונה. כל הכבוד!" חתמה דבריה רינה לפני שחזרה הביתה עם דינה.
היכן פוגש סיפורנו את הפרשה
בפרשתנו מסופר על השתתפות מקיפה של העם כולו לתרומה עבור בניית המשכן. זהו סוג של ערבות הדדית, כשכל יהודי מעוניין ושמח בתרומתו של חברו ורואה בה חלק מיוחד מהמבנה הכללי שלא ניתן לוותר עליו.
הצעת דיון
- מדוע לא יצאה דינה מביתה לגן המשחקים במשך שלושה חדשים?
- מדוע החליטו תושבי רמת אביב להגיע מדי יום לגן המשחקים?
- מהי ההגדרה של הערך או המידה שבה נהגו תושבי צפון תל אביב?
- האם שמעתם על המסתננים הגרים בדרום תל אביב? שתפו
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com