עם ישראל מורכב משנים עשר שבטים. הם אמנם שונים זה מזה בתכונותיהם, אך שייכותם לעם אחד היא מעבר להתיחסות כולם לאותם אבות ואמהות. פרשת "פקודי" מלמדת שישנה ערבות הדדית בין כל השבטים, שמשמעותה דאגה להצלחת משימה משותפת, כשכל אחד תורם את חלקו בהתאם לתכונותיו. פרשת "פקודי" חותמת את מלאכת המשכן. המשימה הלאומית שעמדה בפני עם ישראל במדבר באה על סיומה על הצד הטוב ביותר. בזכות מה? בזכות מי?

ערבות הדדית בפרשתנו

פרשתנו היא החמישית במספר העוסקת במשכן. חמש פעמים חוזרת התורה על מלאכת המשכן. פרשני התורה עמדו על שאלת החזרות, והעולה מרבים מהם הוא שכאן בא לידי בטוי יחסו האוהב של ה' למעשי בניו – בני ישראל. אמנם הצווי לעשיית המשכן בא מה' – בפרשת תרומה: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות, כה:ח), ומייד מופיעה שם רשימת החומרים הנדרשים למלאכת המשכן, חומרים יקרים ונדירים ביותר, ביניהם: זהב, כסף, אבנים יקרות. בכל זאת, העם לא גילה קושי, לא סרב, אלא, להיפך, גילה נדיבות רבה ותרם תרומות בהיקף עצום עד שהיה צורך לעצור את זרם התורמים, וגם כשפסקו מלהביא, התברר שתרומתם היתה גדולה מהנדרש. וכך הפסוקים מתארים זאת:

"וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל יַעֲשׂוּ עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא. וְהַמְּלָאכָה  הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר" (שמות, לו:ו-ז)

עם ישראל חש חיבור עמוק למצוות בניית המשכן ותרם כל אחד את תרומתו מכל הלב, כך שבזכות כולם נשלמה המלאכה: "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ.". (שמות, לט:לב). הצורך בעצירת התרומות מבטא את עוצמת הרצון של העם לתרום, כל אחד את נדבת לבו, מתוך תחושה שלכל אחד שמור מקום במשכן ושכולם צריכים ליטול חלק במצווה, מי בתרומה, מי בעשייה האמנותית, תחושה המבטאת ערבות הדדית של כל אחד לכל אחד. 

מהי ערבות הדדית?

ערבות הדדית היא קבלת אחריות של היחיד על הכלל ושל הכלל על היחיד. במקרא ישנה פרשייה בולטת בנושא זה. כשכבשו ישראל את עבר הירדן המזרחי, בקשו בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה להקדים ולהתנחל שם, עוד לפני כיבוש עבר הירדן המערבי על ידי אחיהם מיתר השבטים. משה רבנו גער בהם ודרש מהם לגלות מעורבות הדדית . הוא חייב אותם להשתתף בכיבוש עבר הירדן המזרחי ורק אחר כך לשוב לנחלותיהם בעבר הירדן המזרחי. חז"ל ניסחו זאת בפתגם הידוע: "כל ישראל ערבים זה בזה" (ספרא, בחוקותי, ז)

כלומר, היחיד צריך לחשוב על צרכי הכלל ולדאוג לטובתו ככל יכולתו וכן על הכלל לדאוג לצרכי היחיד באמצעות גופים צבוריים שנבחרו לשם כך. כל אדם שואף להביא לידי בטוי כשרונות ויכולות שלו, להוציאם מן הכוח אל הפועל, אם ברמה המעשית, כדי לחיות חיים טובים יותר, ואם ברמה העקרונית הנובעת מתוך הכרה שכל אחד הוא יצור מיוחד. בעם ישראל ישנו מימד נוסף – צבוריות. כלומר, מעבר לשאיפה הפרטית של שכלול ובטוי עצמי, צריכה לבא שאיפה של הצבור להביא לידי בטוי את הצבוריות, את הכלל, ברמה נעלה יותר. שאיפת הצבור מורכבת משאיפות הפרטים. ככל שהמודעות לחשיבות ערך הצבוריות תגדל, כך תגדל גם ההשתדלות של כל פרט לקדם את מעמדו הרוחני, חברתי של הצבור. אז הדאגה של הציבור ליחיד תהיה יותר ממומשת.

דוגמאות להמחשה

• ערבות חברתית – קיום גופים צבוריים רשמיים (שירותי רווחה ברשויות המקומיות) ומתנדבים ("יד שרה" וארגוני חסד שונים) למען הקהילה, לדאוג לצרכי היחיד.
• ערבות רוחנית – ביהדות, הערבות מתבטאת גם בהיבט הרוחני. מעשה חיובי או שלילי, חלילה, משפיע לא רק על מי שעשה אותו, אלא על העם ועל העולם כולו. בכיבוש יריחו נענשו ישראל על חטאו של אדם יחיד – עכן  שלקח לעצמו מהשלל למרות האיסור, והעברה שלו הפרטית הוגדרה על ידי ה' כעברה כללית. הדברים מתוארים בכתוב בלשון קשה:

״וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ… חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם; וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם.  וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם,  עֹרֶף יִפְנוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם, כִּי הָיוּ לְחֵרֶם; לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם, אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם״ (יהושע, ז:י-יב)

מה נדרש מאתנו היום?

השאיפה של היחיד לפתח את כישוריו ויכולותיו, ובהמשך, גם את מעמדו הכלכלי או החברתי בחברה, שאיפה זו היא חיובית ואף רצויה, אך צריך הוא לפתח מודעות גם לצרכי הכלל, להיות ער למי שלא זכה כמוהו למילוי משאלותיו, לשכבת העם המוחלשת,  ובכך יגלה מידת ערבות. כמו כן על הכלל לפקוח עין על מי שזקוקים לעזרה ולא להסס מלפנות לציבור לקבלת עזרה, כי "כל ישראל ערבים זה בזה"

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

לעתים שומעים ילדים על איסוף מצרכים או מזון למשפחות נזקקות. טוב ויפה שהם גם יהיו שותפים למצווה זו. בהזדמנות זו ישתדלו ההורים גם לשוחח בבית על חשיבות מבצע זה, ובכלל, על חשיבות הערבות ההדדית שיש לכל יהודי על האחר.

סיפור ילדים: ערבות הדדית

הסיפור הוא על החלטתם של תושבים מצפון תל אביב להגיע מדי יום, בתורנות, לשכונה בדרום תל אביב, לגן המשחקים, ולגרום לתושבי השכונה תחושת בטחון מפני המסתננים הגרים שם, ובכך לאפשר להם גם להמשיך ליהנות מגן המשחקים מדי יום.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com