סיפור ילדים: איזו מתנה קבלנו מאבא ביום הולדתו

"אמא, באיזה יום מסיבת יום ההולדת של אבא?" שאלה נועה את אימה יפעת. אבא עודד הגיע לגיל ארבעים. המשפחה כולה נרתמה להכנת מסיבת יום הולדת מיוחדת .

"ביום שלישי בעוד שבועיים"

"את זוכרת שרצינו לקנות לו משחק 'שחמט' מעץ זית? כבר קנית את המשחק?" אבא עודד משחק יפה "שחמט". הוא זכה במקום הראשון בתחרות היישובית וגם את כל ילדיו לימד ועודד לשחק "שחמט".

"לא. כמעט ויתרתי על הרעיון, כי בשלש חנויות שחיפשתי לא מצאתי מעץ זית, אבל חברה שלחה אותי לנתניה לחנות מיוחדת ושם אני מקוה למצא"

אמא יפעת אכן מצאה בנתניה את המשחק. הוא לא היה זול במחיר, אך יקר מאד בחשיבותו. פתגם שגור על פי בני המשפחה בשבחו של משחק זה: "טוב בשחמט – טוב בלימודים".

יום ההולדת הגיע. המסיבה היתה יפה ומושקעת בקטעי תוכן מרתקים מחיי אבא עודד. ועכשיו הגיע תורו של אבא…

"ילדים מתוקים, אמא אהובה, ריגשתם אותי עד דמעות…יותר משמחתי על המשחק היפהפה שקניתם לי, שמחתי והתרגשתי מהדברים המיוחדים שכתבתם. לא עם כל השבחים אני מסכים…אבל זוהי זכותכם להביע את אשר על לבכם. גם אני הכנתי לכם מתנה. היא לא רגילה, ולכן לא תראו אותה כאן ועכשיו. החלטתי להשקיע יותר באיכות החיים שלכם. כל אחד יוכל לבחור בחוג נוסף במתנ"ס: אמנות, מוסיקה, כתיבה יוצרת וכל מה שירצה. בנוסף, ישבתי עם אמא על תפריטי המזון שלנו בבית במשך השבוע. ראינו שהתזונה שלנו לא מספיק בריאה, לכן החלטנו לעבור לפירות וירקות אורגניים"

"אבא, תודה רבה לך. איזו מתנה עשירה ומיוחדת! אך, ברשותך, גלה לנו אם קיבלת הגדלה במשכורת, כי אחרת איננו מבינים איך תעמוד במשימות אלה" התפלאו כולם. 

"צודקים, אכן זוהי השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי, עוד לפני ששוחחתי עם אמא. אבל התשובה לכך עלתה במחשבתי מייד, יותר נכון בלבי…אך מאחר והתשובה קצת ארוכה, נמשיך במסיבה ולפני הסיום אשיב בהרחבה."

המסיבה היפה נמשכה. לקראת סיומה ביקש אבא עודד להשלים את דבריו.

"כדי להשיב לכם תשובה שתתקבל על דעתכם, אני חייב להקדים ולספר לכם איך הכל התחיל, כלומר איך הגענו אמא ואני למשפחה גדולה ולבית נאה כזה. ובכן, אמא ואני התחתנו צעירים יחסית. אני סיימתי את השירות הצבאי שלי ואמא היתה באמצע לימודים לתואר ראשון במחשבים. לשנינו לא היו חסכונות מיוחדים, כך שהשנים הראשונות שלנו לא היו קלות בכלל. אבל ההורים שלנו עזרו לנו מעט ועוד מישהו עזר, עוזר ויעזור תמיד… נכון, בורא העולם, מי שחייבים אנו לו את כל חיינו. אכן, עוד בעמדנו תחת החופה נשאתי בלבי תפילה לה' שיעזור לנו בהמשך דרכנו. אני עבדתי באבטחה ובמקביל למדתי קורס קצר של משרד העבודה – מכונאות רכב. למזלי הטוב, עם סיום הלימודים מצאתי עבודה, כך שההכנסה החודשית גדלה."

"תודה לך אבא על חלק זה של סיפור המשפחה שלנו, אבל איך בכל זאת יוצאים לדרך חדשה שיש בה הוצאות גדולות?"

"ראו נא ילדינו היקרים, מידת הבטחון שלי בבורא הלכה וגדלה. ראיתי מקרוב את העזרה שלו בכלכלת הבית, בהזדמנויות השונות שפגשתי במהלך החיים בקשר לפרנסה. כל זה חיזק בלבי את האמונה שהמקור לפרנסה, המפתח להצלחה, נמצא אצלו. כמובן, על האדם לשקול היטב כל הוצאה, אם היא נחוצה באמת ואם היא תועלתית, אך לאחר חישוב זה, כשההחלטה שלו על הוצאה כספית לטובת המשפחה היא מוצדקת, ככל שיאמין בבורא כמקור לפרנסתו, כך ייטב לו ויראה את ההצלחה במילוי משאלותיו."

ההסבר המפורט בלווי ההקדמה של סיפור הקמת המשפחה, התיישבו על לב הילדים כולם.

היכן פוגש סיפורנו את הפרשה

בפרשת השבוע, בין הפסוקים העוסקים בדיני השמיטה, מנוסחת שאלה שהושמה בפי בעלי השדות, שאלה ותשובתה בצידה: אם נשבות מעבודות האדמה, לא נזרע ולא נקצור, מהיכן נאכל? תשובת ה' היא שיבול השנה הששית שלפני השמיטה יהיה פי שלש!!! כך שלא רק שלא יחסר, אלא ייוותר לטובת השנה השמינית. מכאן ניתן להתחזק באמונה בפרנסה גם בכל אחת משבע השנים.

הצעת דיון

1. מה היו המתנות שהעניק האבא בסיפור לילדיו?
2. מה היתה תשובת האבא לתמיהת ילדיו: "מהיכן יממן את ההוצאות החדשות?"
3. האם לדעתכם אמונה בפרנסה מהבורא צריכה להיות תמידית, או רק אם נקלעים למצוקה?
4. האם פגשתם גם אתם במאמינים בפרנסה או בסיפור עליהם? שתפו

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com