פרשת וירא: זריזות

אחת התכונות היותר מבוקשות אצל בני האדם היא הזריזות. בעולם כה מתוקשר ועמוס פרטים, קורה לנו לא אחת בלבול בסדר הדברים שעלינו לבצע, או "פספוס" של איזו מטלה. או אז כמה היינו רוצים שמידת הזריזות תהיה נחלתנו, ונספיק בעזרתה לבצע מה שיותר משימות, לפחות אלה שתכננו. פרשת "וירא" מלמדת שלאברהם אבינו היתה מידת הזריזות.

מידת הזריזות בפרשתנו

אברהם אבינו התנסה על ידי הקדוש ברוך הוא בעשרה נסיונות. כל אחד מהם גדול בערכו ובקושי לעמוד בו מעבר לכל דמיון. הנסיון העשירי, נסיון עקדת יצחק, נחשב בעיני רבים ממפרשי התורה כנסיון הקשה ביותר. וכך מנוסחת הפתיחה לנסיון זה בפרשתנו:

"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְהָאֱ'לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת–יִצְחָק, וְלֶךְ–לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. (בראשית, כב:א-ב)

אברהם אבינו שומע את הצווי, לא מתמהמה, אלא מזדרז לבצעו:

 וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱ'לֹהִים" (בראשית, כב:ג)

מדהים ביותר לגלות זריזות של אבא לביצוע משימה כה קשה ביחס לבנו יחידו, גם אם מדובר בגדול כאברהם אבינו, הרי הרגש הטבעי שלו לבנו יחידו אמור היה לכבוש את רצונו לקיים מצוות ה'!!! מסירות הנפש ברמה הזאת היא יחידאית וראויה להתיחסות נפרדת, אך כאן נתיחס למידת הזריזות כשלעצמה. והנה, בעצם, מגלים אנו שמידת הזריזות מתגלה באברהם אבינו גם בשגרת היום-יום. בתחילת פרשתנו מופיע סיפור הכנסת האורחים של אברהם אבינו. בסיפור הקצר הזה מופיעים 5 ביטויים של מהירות בתוך 6 פסוקים!:

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, אִם–נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח נָא מְעַט–מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר, תַּעֲבֹרוּ, כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתּ. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת, לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל–הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר, וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ" (בראשית, יח:א-ז).

כלומר, אברהם שהיה אז כבן מאה שנה נוהג בזריזות גדולה לקיים מצוות הכנסת אורחים. וכן בתחילת דרכו כשציווהו ה' "לך לך מארצך וכו' " עשה זאת בזריזות – "וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' " (בראשית, יב:א-ד). ואף כאשר ציוה הקב"ה על אברהם לשמוע בקול שרה ולשלח מביתם את הגר ואת ישמעאל, נאמר: "וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים, ויתן אל הגר… וישלחה" (בראשית כ"א, י"ד), ללא עיכובים.

מה מניע את האדם להזדרז

מסופר בתורה שיעקב אבינו עבד אצל לבן 7 שנים נוספות כדי לזכות ברחל כאשה. שנים אלה עברו עליו "כימים אחדים באהבתו אותה"(בראשית, כט:כ), כלומר, כשאדם אוהב משהו, הוא לא מרגיש שהזמן עובר. כך גם ביחס למידת הזריזות. ככל שירגיש האדם חיבור ועניין במשימה, ישתדל יותר, ויבטא זאת בזריזות פעילותו.

יתרה מזו, הזריז, הוא אף מוכן נפשית לקראת המשימה, ולא רק במהלכה, כך משתבח דוד בזריזותו במצוות ה' : "חַשְׁתִּי(=הזדרזתי), וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי, לִשְׁמֹר מִצְוֺתֶיךָ"(תהלים, קיט:ס)

מהו הרווח של הזריזים

בהיבט החיצוני, המוחשי, מבחינים אנו אצלם ניצול כל רגע, הספק יותר גדול במימוש תכניות, משימות ועוד. בהיבט הנפשי, התחושה הפנימית אצל הזריז היא סיפוק והנאה מהחיים, כביכול "כל הזמן בידו", שלווה, רוגע ונכונות למשימות נוספות. ואכן הזריזים נחשבים בדרך כלל לאנשים יעילים יותר בעשייה, מספיקים יותר ושלווים יותר. הכהנים זכו לתואר "זריזים", אולי מפני שבתוקף מחויבותם לעמוד בהרבה עבודות במקדש הרגילו עצמם להזדרז כדי להספיק בביצוע כל המשימות, ואותנו הדבר מלמד שזה אפשרי.

זריזות בימינו

כאמור, הדרך לרכישת מידת הזריזות עוברת ברמת העניין שמוצא האדם במשימה שלפניו. אם טוב לו במצב הנוכחי, למה לו להזדרז לשלב, או למציאות אחרת?! רמת חיים טובה גורמת לשאננות, ל"דריכה במקום", לחוסר מוטיבציה להתקדם, כי אנשים לא מוצאים עניין וצורך בשינוי המציאות. כך בהסתכלות שטחית על החיים. אך מאחר והחיים כוללים גם מימד רוחני, ערכי, שם התמונה שונה. לא זאת התחושה בעולמו הרוחני של האדם. ישנם ביטויים במקורות המבטאים זאת בחכמה ובקצרה:

• בבניית המשכן נאמר (שמות, לא:ו): "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה". כלומר, מי שיש לו כבר חכמה זוכה לתוספת חכמה כי הוא יודע להעריך אותה.
• שלמה המלך החכם מכל אדם אמר במשלי (ט:ט): "תן לחכם ויחכם עוד". החכם היודע חשיבות החכמה לא מוצא סיפוק במה שיש לו ושואף הוא להוסיף חכמה.

אכן, גם מדענים מפורסמים הגיעו להישגים מדהימים בזכות ההתמדה והזריזות שלהם. הם ניצלו כל רגע פנוי ולא כילו ימיהם בדברים חולפים, חסרי תועלת.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

כל הורה שואף להצלחת ילדו בלימודים, בעיצוב אישיותו. כשרמת ההישגים של הילד נמוכה מהמצופה ממנו, יתכן שאחד המעכבים אצלו הוא עצלות. בבדיקה מעמיקה יגלו ההורים שהוא לא מוצא ענין בלימודים, למשל, ולכן אינו מזדרז בביצוע המטלות. טוב יעשו ההורים אם יאתרו את שורש הבעיה – חוסר הענין, ולא יתיחסו רק לסממן החיצוני – עצלות. כשיעוררו אצלו ענין בנושא  (לימודים, נגינה, ביצוע מטלות בבית) יגלו שחזר לתפקד ואף בזריזות.

סיפור ילדים: זריזות

הסיפור הוא על מערכת בחירות באחת הערים. מנהל מחלקת שפ"ע של עיר זו לא התכוון להתמודד על תפקיד ראש העיר, אך חבריו זיהו בו מידה חשובה, מידת הזריזות, וראו במידה זו תכונה מרכזית הנחוצה לראשות עיר. הם הפצירו בו להגיש מועמדות ואכן זכה בראשות העיר בזכות מידה זו.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com