הסדר הנכון בקיום חברה כל שהיא הוא שכל אחד יידע את תפקידו בקבוצה וימלא אותו כמתחייב. די בחריגה של אחד מהחבורה במילוי תפקידו כדי לשבש את סדרי החיים, ולפחות את תנאי התפקוד הרגילים. פרשת "במדבר" מלמדת שעם ישראל מילא אחר ההוראות המפורטות שניתנו לו. הדבר היה בסיס להמשך התנהלותם הטובה בתנאי המדבר.

ביצוע הוראות בפרשתנו

עם ישראל יצא ממצרים אל המדבר "הגדול והנורא" (דברים, א:יט). השהייה במדבר, למרות שלכתחילה נועדה רק למספר ימים, דרשה התארגנות מתאימה: התמקמות של כל שבט במקום שיועד לו וכן התפקדות של כל שבט. המטרה המוצהרת בכתוב להתפקדות היתה הכנה לכיבוש הארץ מידי שבעת עמי כנען, ולכן כללה רק את "מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא" (במדבר, א:ג) וכך מנסחת התורה את ההוראות:

ההוראות למפקד:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד… שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם, בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה, אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא". (במדבר, א:א-ד)

ביצוע ההוראות:

"אֵלֶּה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ: אִישׁ אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָיו הָיוּ. וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְבֵית אֲבֹתָם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל. וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים; וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" (במדבר, א:מד-מו)

ההוראות להתמקמות ולסדר הנסיעה ממקום למקום (מי יוצא ראשון לדרך, מי אחריו, והיכן ממוקם אהל מועד):

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ.  וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב… כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע–מֵאוֹת לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה, יִסָּעוּ.

 דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה, לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן, אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר… כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן, מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, לְצִבְאֹתָם; וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ.

 וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם, בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת; כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ, אִישׁ עַל יָדוֹ לְדִגְלֵיהֶם. 

דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה; וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם, אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד… כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת אֲלָפִים וּמֵאָה, לְצִבְאֹתָם; וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ. 

 דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן, אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי… כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה דָן מְאַת אֶלֶף וְשִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וְשֵׁשׁ מֵאוֹת; לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם." (במדבר, א:א-לא) 

ביצוע ההוראות:

"וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ, אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל בֵּית אֲבֹתָיו". (במדבר, א:לד)

אכן, העם ביצע את ההוראות בנאמנות רבה וכך התנהל במדבר במשך ארבעים שנות המסע.

ביצוע הוראות בימינו

חיינו הפרטיים והציבוריים מונחים הם על פי הוראות. במשפחה ובחברה, במשרד ובחנות, קיימות מערכות של נותני הוראות ושל מבצעיהן. בדרך כלל קיים פער סמכותי בין השניים, אך לא בהכרח. יש וההוראות מתחלקות באופן מוסכם ובאוירה חברית, מבלי שלאחד תהיה תחושת התנשאות על האחר, וכולם סומכים על כולם שהדברים אכן יתנהלו על פי ההוראות שהוסכם מראש עליהן.

זוהי ההנחה הברורה ואף הציפייה של כל השייכים לקבוצות אלה. אך, לא תמיד הדברים פועלים כראוי וכמצופה. יש המרשים לעצמם "להקטין ראש" ו"לעגל פינות" כך שאת תפקידם הם לא ממלאים כראוי, ואז, התוצאה – בהתאם: נזקים מצטברים, חלקם גם ללא תקנה, ואם המצב לא נעצר בזמן, הרי שכל המערכת קורסת ונושאי התפקידים מתפזרים. (מפוטרים או מתפטרים)

הדברים לעיל כתובים כללית, אך מי שחי כאן יודע על מקרים קשים ואף אסונות שפקדו אנשים שסמכו על אחרים שימלאו נאמנה את תפקידם, והנה, כשאלה לא עשו מלאכתם נאמנה לא אחרו התוצאות לבא. לאחרונה התוודענו לאסון קשה שקרה באתר בנייה בו נהרגו 4 אנשים כתוצאה מאי מילוי תפקיד כראוי בנושא פירוק המנוף, כמו שהגיבה אחת האלמנות: "שוב עוד משפחות נהרסות בגלל רשלנות" בקישור הבא מובאת כתבה על תאונות העבודה הקשות שסיבתן העיקרית היא רשלנות! https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5512342,00.html

עקב האסונות האלה נשמעת בקורת המופנית כלפי האחראים על אתר הבניה ותנאי העבודה – להגביר את כללי הבטיחות והאכיפה על חריגה מהנהלים הדרושים.

ממה נובעת מציאות זו של אי ביצוע הוראות

למעשה, רשלנות בתחום הבניה היא לא היחידה מסוגה. תאונות הדרכים הרבות מצביעות גם הן על זלזול בחוקי התנועה, ושוב נדרשת הרשות המבצעת להגביר את האכיפה והענישה כלפי מי שמרשים לעצמם לעקוף את החוקים ולזלזל בהם. אך, מהו השורש של זלזול זה? האם הפתרון יגיע בהכפלה או בשילוש העונשים?

כדי להבין את שורש הבעיה נביא סיפור קצר להמחשה. מסופר על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב זצ"ל, הידוע בכינויו "הסניגור של עם ישראל" שבערב פסח עשה "תרגיל" ובדק כמה מאנשי משמר הגבולות ברוסיה, אם תמורת שוחד כסף יהיו מוכנים להבריח סחורה. הם הסכימו. ואילו כשפנה למספר יהודים וביקש מהם חמץ, הגיבו כלפיו בתמיהה מהולה במבוכה: "היתכן?! הרב מבקש מאתנו חמץ כשכבר קיימנו ביעור חמץ?!" ואז פנה לקב"ה ואמר: "ראה כמה אוהבים אותך בניך, שהרי לא שמת עליהם שוטרים ובכל זאת שומרים הם במסירות נפש על איסור חמץ, ואילו הגויים היו מוכנים תמורת שוחד לעבור על מצוות הקיסר!"

כלומר, שורש הבעיה טמון ביראת שמים אצל יהודים ובנאמנות לאמת אצל אחרים. אם אתה יודע שבמעשה שלך אתה לא נוהג נכון ואף עלול לגרום נזק ואף אסון לאחרים, לא תעז לבצע טעות כלשהי ותהיה הקטנה ביותר!

"כל ישראל ערבים זה בזה" חובתנו להתריע על המצב הנוכחי ולהביא לתיקונו בהקדם!

בשורות טובות!

היכן פוגש ערך זה את ילדינו

ההורים מגלים אחריות רבה במהלך גידול ילדיהם, כמעט בכל יום. הם ממלאים את ההוראות עליהם התחייבו מעצם היותם הורים. טוב יעשו אם פעם בשבוע, למשל, ינתחו אירוע שידוע לילדיהם או שהם חוו יחד וינסו למצא את ההסבר הראוי להצלחה או, לכשלון, של אותו אירוע. זו תהיה התנסות או הדגמה בביצוע הוראות.           

סיפור ילדים: ביצוע הוראות

הסיפור הוא על תלמיד צעיר שכבר בילדותו בלטה בו תכונת ביצוע הוראות מוצלח. תכונה זו הלכה והתבססה אצלו, וברבות השנים, בצירוף השקעה גדולה מצדו בתחום ההסברה,  גם זיכתה אותו בתפקיד הבכיר – שגריר ישראל באו"ם!

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com