Share

הדפסה

לפני כשנה יצא צה"ל למלחמת "צוק איתן". במלחמה זו השתתפו חיילים רבים וסיפורי גבורה נפלאים שמענו על רבים מהם, לא רק על מי שנפלו במלחמה. הסיפורים הם על תכונות מיוחדות שגילו הלוחמים במהלך הקרבות: אומץ לב, נחישות, מסירות ועוד.

אחד הסיפורים הוא על דוד, שלחם במסירות רבה ולא עצם עיניו במשך כשתי יממות! כלומר, הוא לחם ברצף ומילא אחר הוראות מפקדיו, גם כשהיה זקוק, כמובן, למנוחה. פרטי הסיפור לא נחוצים לנו כאן (כגון: מה קרה בדיוק? מדוע לא החליפו אותו? והאם לאחר יומיים אלה שוחרר מאפיסת כוחות?). במהלך המלחמה, לא היה קשר אתו מעבר לד"שים. את הסיפור בהרחבה סיפר למשפחתו וידידיו רק בתום המלחמה.

וכך סיפר דוד: "זכיתי להוולד בארץ ישראל להורים שחנכו אותי לאהוב את המדינה ואת העם. כשגדלתי, שמעתי הרבה סיפורים על חיילי המחתרות ובהמשך על חיילי צה"ל ושבעצם כל מה שיש לנו היום זה הרבה בזכותם. לא פעם שאלתי את עצמי ואת הורי: במה אני יכול לגמול להם טובה? הרי אני לא מכיר אותם, וחלק מהם כבר לא איתנו? והתשובה ששמעתי מהם ואחר כך התחזקה בלבי היא שכל אחד מאתנו הוא בעצם חייל המשרת את המדינה. יבוא היום וגם אתה תתגייס לצה"ל וזו תהיה ההזדמנות שלך לגמול טוב להם דרך הנתינה שלך למדינה, כי נתינה למדינה נחשבת כנתינה לחיילים שגם הם שרתו את המדינה מתוך אהבה ורצון לתת".

"כשהתגייסתי לצה"ל, עברתי את הטירונות במאמץ רב אך בסיפוק גדול. התחושות מילדות לוו אותי עכשיו ושננתי לעצמי שאני עכשיו מגשים חלום ילדות להטיב עם כל אותם חיילים שקראתי ושמעתי עליהם, ולכן אשתדל להגיע להישגים הכי טובים, כי אז תהיה "המתנה" גדולה יותר, מכובדת יותר.

אכן, השרות הצבאי שלי היה רצוף משימות. לא כולן היו קלות לבצוע, הרוב לא. זכיתי במהלך השרות לשני צל"שים (צל"ש = ציון לשבח, תעודת כבוד לחייל מצטיין) על עמידה במשימות וגם על עזרה מיוחדת שהענקתי לחייל בודד שהיה ביחידה שלנו".

"במהלך המלחמה", המשיך דוד החייל לספר את ספורו, "פגשתי חיילים רבים, חלק מהם הכרתי ורבים לא. באופן טבעי שוחחנו בהפוגות של הקרבות על נושאים הקרובים למלחמה וגיליתי שעוד חיילים חשים כמוני את הרצון להטיב לחיילים הראשונים. ואז,קבלתי החלטה במקום, שאני מעתה מגייס את כל כוחותי למילוי המשימות של המפקדים ויותר… כך קרה שלילה אחד, כשחבר ליחידה היה צריך להחליף אותי בשמירה לא הגיע והמפקד התקשה למצא לו מחליף, הזדרזתי והצבעתי שאני מוכן להמשיך את המשמרת במקומו. כלומר, לוותר על שינה, מתוך ידיעה שהמשמרת הבאה שלי היא בעוד 6 שעות!"

בסיום המלחמה פנה מפקד הפלוגה אל דוד והזמינו למשרדו. הוא הודיע לו כי בעוד חודש ימים יתקיים טקס חלוקת תעודות הצטיינות לחיילים שבלטו בהתנהגותם הטובה במהלך המלחמה והוא ביניהם יקבל תעודת הוקרה על הנתינה הרבה שלו שבאה לידי ביטוי בויתור על שינה לטובת חייל, כך שנדד שינה מעיניו במשך שתי לילות רצופים.

שאלות לדיון

1. מה דחף את דוד החייל עוד מילדות לתת לאחרים?
2. האם שרות צבאי של חייל יכול להיות סוג של נתינה לחיילי צה"ל שנתנו למדינה מכוחם וזמנם?
3. מה היית רוצה לתת למשפחה שלך? לכתה שלך בבית הספר?