הדפסהסגולה מיוחדת היא על פי החסידות
להתבונן בנרות במשך דליקתם, להעלות מחשבות, בקשות
וכל מה שמואר מהנרות אלינו.
(ואין בכך איסור, כי זו הנאה רוחנית בלבד),
שמונה נרות מאירים בימי החנוכה,
וכנגדם – שמונה "נרות" ישנם כנראה בלבו של כל אחד מאתנו המאירים מכוחם הם.
בלהבה שהולכת ועולה, בגודלה הייחודי, בקצב ריצודה, בצבעיה הפנימיים, בחן המיוחד לה
שמונה נרות מאירים לנו וכאילו אומרים לנו:
"האירו גם אתם את נרותיכם היפים"
והנה חשבתי לי בהטיבי את הנרות: "מהו האור המיוחד של כל אחד משמונת הנרות שבלבי?"
חשבתי וחשבתי ואת אשר עלה במחשבתי מבקש אני לחלוק אתכם.
הנר האחד אומר באורו:
- "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" כמו אותו נר שבהאירו מצליח הוא לדחות הרבה מהחושך, כך אני יכול במעשה קטן שלי לסלק הרבה מתח, כעס, וכל תחושה רעה שיש לי לפעמים.
והנר השני יגביה אורו ויאמר:
- ייחודיות. כמו שכל נר מיוחד הוא באורו שלו, אין הוא דומה לחברו, אלא מאיר הוא מכוחו הוא. הוא בהחלט ייחודי באורו, כך גם אני אינני שווה לאף אחד בעולם אלא מיוחד בכוחות שלי לעבוד את ה'.
והנר השלישי שבתוכי חפץ גם הוא להאיר אורו וכה דבריו:
- חום. יש בי משהו מיוחד. אני עושה את המצוות ואת ההוראות בחום. כמו אותו נר שבנוסף לכך שהוא מאיר את סביבתו, מעניק הוא לכל חום פנימי שיש בו. בכל מצוה אני משתדל להוסיף חום של חשק, רצון לעשות את המצוה בשמחה.
והנר הרביעי גם הוא יפצח פיו ויאמר:
- עוצמה. כשכל הנרות מתאחדים, מתקבלת עוצמה רבה שאי אפשר לכבותה-"שלהבת י-ה" וכמו מלות השיר:…"וכולנו אור איתן" והלכה כבית הלל שאמרו "מוסיף והולך", כך גם אנחנו מוסיפים והולכים בעבודת ה' המשותפת .כוחנו-באחדותנו. חז"ל ממחישים זאת באמרם, למשל, שהמשא שיכולים שניים להרים אינו סך היכולת של שניהם בנפרד אלא יותר מכך.
והנר החמישי מפציע אורו מבין חבריו, מכריז ואומר:
- התמדה. מרגע שנתפשה הלהבה בנר, הוא המשיך לדלוק עד מיצוי כוחותיו. המשיך, ללא "התפנקות" בתנאים. לעתים גילה הנר גם יכולת הישרדות מול משב רוח. כך גם אני משתדל לדבוק במשימה ולא נוטשה באמצע, וזהו הערך של ההתמדה.
והנר הששי, לא נעלם עוד, דולק הוא ובפיו גם כן אמירה חשובה:
- פשטות. כדי שתבינו אותי צאו באחד מלילות חנוכה ל"סיור חנוכיות", לראות חנוכיות דולקות ברחבי העיר . מה ראיתם? פשטות! תוכלו לראות בדרך כלל רק את הלהבות, לא את החנוכיות עצמן, ללמדך שהעיקר הוא התוכן ולא הלבוש. פשטות היא התכונה שלי וגם היא מצטרפת לשמונת הנרות שבי.
והנר השביעי כאלו שכחנוהו. לא ולא, אלא שתכונתו מעניינת:
- ריצוד . כן, ריצוד. גם בנרות חנוכה אין הריצוד של הלהבה פוסל. לא כל להבה עולה כעשן שמעל למזבח שהיתמר ועלה כאנך הבנין. דרכה של להבה לרצד מעט או הרבה. כך גם אנחנו נכונים אנו לביצוע המשימה, אך לא תמיד קצב הביצוע לרוחנו או לרוחו של מצוונו. לא נורא, ובלבד, שמבצעים אנו את המשימה.
והנר השמיני, אחרון חביב, תורו הגיע להשמיע דברו:
- גוונים. כשם שהלהבה נראה לנו שצבעה צהוב. אך אין זה מדויק. ניתן להבחין בה גם בצבעים: כתום, כחול ועוד (הדבר תלוי אמנם בסוג הדלק-שמן, פראפין, חומרי בעירה אחרים), אך כולם כשרים לנר חנוכה. כי המטרה-העלאת נר חנוכה. אם זה יהיה בצבע זה או אחר אין זה משנה ובלבד שתעלה להבה מאליה. גם אנחנו שונים זה מזה בדעותינו וכו'. העיקר הוא שנכוון את לבנו לאבינו שבשמים בגוון האישי שלנו
מה דעתכם? האם זה מזכיר לכם כוחות דומים המצויים בכם?
אלה היו 8 נקודות שעלו במחשבתי, אולי לכם יש עוד שמונה אחרים…
– שתפו בחלונית "תגובה" (לכן לא מספרתי אותן, לאמר שאין הן מחייבות, אלא מעוררות אותנו לחשיבה נכונה)
יהי רצון שנזכה להדלקת המנורה בבית המקדש במהרה בימינו אמן
חנוכה שמח