הדפסה"אבא, זה לא מוגזם מה שקורה בבית הספר?" כף פתח גד את שיחתו הכואבת עם דן אביו.
"גד, הירגע, בבקשה. אני לא יכול לשמוע אותך בקודים, בהכללות. הירגע וספר לי למה אתה מתכוון"
"אני מודה בכך שאני אחד התלמידים שהכי מדברים בכיתה בשיעורים."
"לדבר זה טוב. נראה לי דוקא שהמורים הם הכי מדברים…"
"אבא, אין לי כוח לבדיחות כעת. אתה רואה את מצב הרוח שלי…"
"גד, את רוצה תשובה מתחמקת, או תשובה רצינית?"
"אבא, לא משנה. העיקר שתבין שהעונשים בבית הספר על דיבורים, מוגזמים"
"לפי מצב הרוח שלך, אשיב לך כעת תשובה קצרה. בכל מקום יש אנשים שמחליטים על כללי ההתנהגות שם. בבית – אלו הם ההורים, בבית הספר זה המנהל והמורים. כשתרגיש שאתה מסוגל לשמוע יותר, ארחיב את דברי. בינתיים ספר לי איך היה המבחן בחשבון"
"לא רע…"
"לא רע, או טוב? אתה מוכן להראות לי את המבחן?"
"התכוננתי למבחן עם אמא ועם חברים. זה מה שהצלחתי לפתור"
"גד, אני מצטער לומר לך את מה שאני חושב כעת. אני חושב שיש קשר בין הדיבורים בכיתה לתוצאות שלך במבחן"
גד הסמיק…נעצב ולאחר שנרגע מעט, הגיב
"אבא, אני מסכים אתך. אני מבטיח להשתפר, להקשיב ולהשתדל להימנע מדיבורים בשיעורים"
"יפה גד. טוב שהגעת מהר מאד למסקנה חשובה זו. עכשיו ספר לי מה הוא העונש שקיבלת מהמורה על הדיבורים"
"קיבלתי בעצם שני עונשים קשים: מהמורה לכתוב חמש מאות פעם 'אסור לדבר בשיעור', ומהמנהל – לעמוד ליד חדר המנהל בהפסקות למשך שבוע ימים"
"גד, שמעתי. אני רוצה לדבר עם אמא בנושא הזה"
דן שוחח עם צפורה אשתו בנושא. הם הגיעו למסקנה שאמנם גד ראוי לעונש גדול על הדיבורים בשיעורים הנמשכים זה זמן רב, אבל העונשים נראו להם לא שייכים ולא תורמים לחרטה של בנם על המעשה או לחשיבה בכוון הזה. הם החליטו לזמן פגישה עם המנהל.
גד התחיל לבצע את העונשים. הפגישה התקיימה יומיים לאחר השיחה בבית.
"כבוד המנהל, בוקר טוב" פתח דן את דבריו. "אמנם הגענו היום הנה בגלל גד בננו היקר, אך תחילה חשוב לנו להביע את הערכתנו הכללית לתפקוד טוב של כיתה ו' ובית הספר בכלל."
"תודה רבה לכם. גם גד נחשב אצלנו לתלמיד טוב בדרך כלל, אך, מה לעשות, נאלצנו להענישו בעונשים חמורים כדי להרתיעו ולהחזירו למסלול הנכון של תפקוד בשיעור"
"כוונתכם ודאי רצויה, אך לפי זכרוננו אנו ההורים, לא כך הענישו בבית ספרנו לפני הרבה שנים."
"למה אתה מתכוון? אשמח לשמוע"
"ראשית, הסבירו לנו את חומרת העברה שעשינו. אחר כך השתדלו שנחוש אנו התלמידים בקשר בין העברה לעונש, כך שהמטרה בענישה תושג."
"דן, זה מאד מעניין מה שאתה אומר. נסה, בבקשה, להחליף אותנו לרגע, ולהציע עונש אחר לדיבורים מתמשכים כל כך"
"לא נעים לי לעשות זאת, אבל בגלל תחושת הצער והבלבול שלנו כהורים המבקשים לתמוך בכל דבר שאתם עושים, אולי אנסה."
"הרגש נא בנוח…"
"תחילה הייתי מנסה להגיע עם גד להבנת החסר הלימודי שלו ושל הכיתה כתוצאה מהדיבורים. לאחר שהבין, הייתי יוצר קשר עם המורה לדעת מהו החומר הלימודי שהיה בזמן האחרון ודורש מגד להשלימו"
"יפה, זה דוקא נראה לי, בכך פתרת את החסר הלימודי, אך מה עם הערך החינוכי של התנהגות לא ראויה בשיעור?"
"כבוד המנהל, אתה צודק" השיבה צפורה "הערך החינוכי בעיני חשוב אף יותר. לטיפול בבעיה זו הייתי מושיבה אותו לכתוב חיבור שכותרתו – 'מדוע אסור לדבר בשיעור'. עליו יהיה להגיש חיבור ובו לפחות שלש סיבות מנומקות לשאלה זו."
"דן וצפורה היקרים. אני מודה לכם מאד על השיחה שקיימנו. החכמתי ממנה. אקיים פגישה בקרוב עם המורה של גד, נבטל את העונשים שקיבל ונחליט על משהו אחר ברוח השיחה שקיימנו"
הורי גד חזרו הביתה, שוחחו עם גד על הפגישה והודיעו לו בקצרה שהוא יוזמן לשיחה בקרוב בנושא העונשים
"אמא, אבא, בטלו לי את העונשים…"
"גד, אתה יכול להבין שזה קרה בהשפעת השיחה שלנו עם המנהל. לא הודענו לך עד כה, כי רצינו שתשמע את ההודעה מהמורה ולא מאיתנו חשוב לנו רק לומר לך שיש לך מנהל מקסים ומורה מסור"
הצעת דיון
- מדוע, לדעתכם, אסור לדבר בשיעור?
- מדוע התנגדו הורי גד לעונשים שקיבל?
- מדוע חשוב שהנענש יבין את מטרת הענישה?
- האם גם לכם קרה שקיבלתם עונש שלא הבנתם את מטרתו?
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com