סיפור ילדים: בזכות מי הצליח המנהל בתפקידו

"ילדינו היקרים, בשורה טובה בפי“, פתח אבא דן את דבריו בהתרגשות רבה. דן עובד בבית הספר 'נתיבי דעת' כבר עשר שנים כמורה לחינוך גופני. אמא אסנת ידעה כבר במה מדובר אך כיבדה את רצון דן שלא לגלות לילדים.

"מה, זכית בהגרלה של 'מפעל הפיס'?"

"לא, ילדי היקרים, הרי אתם יודעים שאני לא קונה כרטיסי הגרלה. אינני רוצה לפגוע בפרנסת המשפחה כמו אותם אנשים שמשקיעים כל שבוע המון כסף ברכישת כרטיסים, אבל האמת היא, שאינני אוהב בכלל את השיטה הזאת של הכנסה, של התעשרות, כי היא לא מבוססת על עמל, על עבודה"

"טוב, ספר בבקשה, אבא, מהי הבשורה"

"אתם יודעים שמנהל בית הספר שלכם, מר אשר, עומד לפרוש מתפקידו. כך הוא סיפר לכל התלמידים לפני כחודש. ובכן, לפני חודשיים פנה אלי מפקח בית הספר בהצעה לקבל את התפקיד, בקשתי ממנו לעכב את תשובתי למשך שבוע ימים. בשבוע הזה חשבתי והתיעצתי הרבה עם אמא ועם חברים ורובם המליצו לי לקחת את התפקיד. לאחר שבוע ניגשתי למפקח והודעתי לו שאני מסכים לקבל את התפקיד. אז, הוציא משרד החינוך מכרז לקבלת התפקיד. הגיעו כמה מועמדים. מביניהם, בחר המפקח בי."

"וואו, איזה כבוד! לך ועוד יותר לנו." היתה תגובת הילדים בשמחה ובהתרגשות.

"אבא, תסכים לשתף אותנו בתכניות שלך? האם תגביל את התלמידים יותר מהמנהל אשר?" העיזו לשאול הילדים.

"מוקדם לענות על שאלה זו. ובכלל המושג 'הגבלה' לא נוח לי. אני בעד חופש, אבל בתוך החופש לשים כללים, כך שלא תגיעו להתפרקות מהמסגרת שלכם"

אחד הנושאים שעמדו מול עיניו של דן היה השימוש החופשי מדי בפלאפונים חכמים, סמרטפון. כמורה לחינוך גופני שהתלמידים מרגישים אתו חופשי יותר לשתף ולשוחח על מה שמעיק להם בבית הספר, הגיעו אליו סיפורים קשים של נזקים מהשימוש החופשי במכשירים. תלמידים ישבו בכיתה ושלחו מסרונים, נכנסו לאתרים אסורים וכו'. על רקע זה חשב דן בלבו שהדבר הראשון שיעשה הוא הכנסת חוק לפיו תיאסר הבאת כל מכשיר פלאפון לבית הספר. תלמד שיימצא אצלו מכשיר פלאפון גם מהדור הישן – יוחרם מכשירו.

שנת הלימודים החדשה התחילה, ולאחר כנס ראשון עם כל תלמידי בית הספר, הוציא דן הוראה חדשה בניסוח הבא: "תלמידים יקרים, שימו לב. חל איסור הכנסת כל סוג של מכשיר פלאפון לתחום בית הספר. תלמיד שיימצא אצלו מכיר פלאפון מכל סוג שהוא – יוחרם המכשיר עד לפגישה עם הוריו"

הוראה זו התקבלה במעט זעם אצל התלמידים. לדן יש חבר שגם הוא מנהל בית ספר אך ותיק בתפקידו. הוא שמע על ההוראה החדשה של דן ועל התגובה הקשה של התלמידים והחליט להיפגש עם דן.

"דן, מה נשמע? איך ההתחלה? איך אתה מרגיש את התלמידים?"

"טוב שאנחנו נפגשים. אני רואה שהתלמידים מגיבים בזעם על הוראתי בנושא הפלאפונים" אני לא יודע איך להרגיע אותם. אני חושב שההוראה הזאת נכונה. המצב בשנה שעברה היה בלתי נסבל והחלטתי לעשות סוף עם השימוש במכשירי הפלאפון"

"דן, עקרונית אתה צודק. הלואי שגם מחוץ לתחום בית הספר לא ישתמשו התלמידים במכשיר פלאפון חכם, אבל, שים לב, אתה הרחבת את האיסור גם למכשירים מהדור הישן. לדעתי אין צורך בהרחבה זו. ראית, זוהי גזרה קשה מדי, כי הציבור בכללו כבר התרגל להשתמש במכשיר פלאפון כלשהו, וזוהי בעצם הסיבה לזעם. לו היית מבדיל בין שני סוגי המכשירים, וגם עושה זאת בתהליך רך, בו היית משקיע בהסברה, אז היית יכול להגיע למצב האידיאלי אליו אנחנו שואפים שהתלמידים לא ישתמשו במכשירים החכמים, בתחום בית הספר"

דן האזין לכל מילה של חברו המנהל, חשב עליהם והגיע למסקנה שהוא אכן טעה באיסור הגורף. לאור זאת קיים ישיבת מורים בנושא, דן עם המורים על היקף האיסור וגם מהם שמע דברים דומים. הצוות יחד עם דן ניסחו הוראה חדשה ביחס לשימוש במכשירים. הם פנו לחברת "פלאפון" ובקשו להמליץ על דגמים שונים מהדור הישן של מכשירי הפלאפון והוציאו הוראה שכללה את המשפט הבא:

"השימוש בתחום בית הספר במכשיר פלאפון, יותר רק למחזיקי המכשירים מהדור הישן. תלמיד שיהיה ברשותו מכשיר פלאפון חכם – יוחרם המכשיר עד לפגישה עם הוריו"

ההוראה יצאה לדרך: פורסמה בלוחות המודעות, נקראה על ידי המורים בכתות וגם נשלחה להורים. לאחר כחודש ימים נעשתה בדיקה בבית הספר ברמת השימוש במכשירי פלאפון הכשרים, מהדור ישן, והתברר שבשבוע הראשון הביאו לבית הספר % 80 מהתלמידים, מכשירים מותרים, ואילו בשבוע האחרון רק %10 מכלל התלמידים המשיכו להביא מכשיר זה. התוצאה הפתיעה מאד את כל הצוות. ההסבר שניתן על ידי היועצת היה שההרגל של התלמידים לשימוש במכשיר חכם, עורר אצלם דחייה משימוש בישן, למרות ההיתר, כך שהם העדיפו לוותר על קיום קשר טלפוני עם החוץ.

בכנס התלמידים החודשי, בישר דן המנהל לתלמידים על התוצאות הנ"ל. הוא ביקש מהם להגיב על התוצאה הזאת והתגובות היו בכוון של היועצת: "לאחר שימוש של מס' ימים במכשיר הישן, לא מצאנו עוד עניין בכך וגם ראינו שזה בכלל לא נורא ואפילו נחמד להיות פנוי משיחות חוץ. זה השאיר לנו זמן למשחקים ולשיחות עם חברים."

כשהגיע דן הביתה בסוף היום שבו קיבל את תוצאות הבדיקה בשימוש במכשירים, פנה מייד לאשתו וסיפר לה זאת בהתרגשות. תגובתה היתה:

"דן, טוב שכמעט נכשלת בהוראה הקודמת. נראה לי שההוראה הקודמת, המחמירה, נבעה יותר מהתלהבות מהתפקיד האחראי שקיבלת, ופחות משיקול דעת. אני שמחה שהחבר שלך הגיע אליך למתן עצות מנסיונו. המשיכו להיפגש ותראה ברכה בתפקידך" הבהירה אשתו

היכן פוגש סיפורנו את הפרשה

בפרשתנו הוזהרו הכוהנים לכסות את כלי המשכן לפני שיגיעו בני קהת האמורים לשאת אותם, שאם לא יזדרזו לעשות זאת, עלולים בני קהת להיכשל בכך שיראו את כלי הקודש ועונשם יהיה מיתה. כך גם בסיפורנו, ההתלהבות של דן הביאה אותו כמעט לטעות גדולה.

הצעת דיון

1. מדוע, לדעתכם, התלהבות לא שקולה עלולה להביא למכשול?
2. מי בסיפורנו התלהב ומי הרגיע אותו?
3. איזה עונש עלול להיגרם למי שיראה את כלי הקודש (רמז: בני קהת)?
4. האם גם אתם פגשתם בסיפור של התלהבות מוגזמת, לא שקולה? שתפו.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com