הדפסה

התא המשפחתי מהווה מאז ומתמיד בית היוצר לעיצוב דמותו של האדם, בישראל ובעולם כולו. אמנם החברה מהווה גם היא גורם משפיע ביותר, אך המשפחה, ובעיקר ההורים, המביאים את ילדם לאוויר העולם, נחשבים כגורם העיקרי בעיצוב אישיותו של ילדם, כך, שדמותו בהמשך דרכו כמתבגר, כבוגר וכעצמאי יסודה הברור הוא במרכיבי האישיות של שני הוריו, ובהתנהגותם בפועל.

הורים מטבעם אוהבים את ילדם ודאגתם לגדילתו הבריאה ולהתפתחותו התקינה היא חלק מסדר יומם הקבוע. הם עושים זאת מתוך אהבה, כאמור, אך גם מתוך מודעות לתפקידם המכריע בעתיד חיי ילדם.

התפתחותו הטובה של ילדם תלויה, כמובן, גם בחינוכו הטוב. לכן ירצו, ודאי, שילדם יאמץ ערכים ומידות טובות שייהפכו כחלק בלתי נפרד מאישיותו. הורים שזכו להתברך במידות טובות, יש להניח שרבים מהן יונחלו לילדם דרכם.

למשל, מי שיקפידו להתנהג בסבלנות כלפי ילדיהם בבית ויימנעו מלכעוס, לא יהיה זה פלא לראות שגם ילדם רכש את מידת הסבלנות.

משפחה ערכית, אם כן, היא זו שבה קיימת אוירה טובה בין ההורים לילדיהם, בין הילדים לבין עצמם, ובנוסף, הצליחו ההורים להקנות מידות וערכים טובים לילדיהם בדרכים שונות.

אך, מאחר שהמציאות הרווחת היא לא בדיוק זו, ושומעים אנו על בעיות בין בני זוג ובין הורים לילדיהם, ולעתים גם על אלימות בתוך המשפחה, לכן חשבנו שכדאי להציע כאן המלצה לאימוץ ערכים ומידות שונות שמהוות בסיס להתנהלות טובה ותקינה של משפחה בישראל.

כשמתבוננים בסוגיה חשובה זו, ניתן לראות בה שני תחומים: יחסי ההורים בינם לבין עצמם ויחסי ההורים בינם ובין ילדיהם. אמנם שני תחומים אלה קשורים זה בזה, אך התנאי להצלחה בהשגת היעד – "משפחה ערכית" – הוא בטיפול תחילה ביחסי ההורים בינם לבין עצמם ורק אחר כך ביחסיהם עם הילדים. לכן, תחילה נתייחס בהפרדה לכל אחד מהתחומים, ובהמשך, נשתדל לראות את הקשר ואף את התלות של ההצלחה בחינוך הילדים ביחסים הטובים שבין ההורים.

1. "שנינו יחד"

הקשר האמתי והמבטיח בין בני זוג, עוד טרם זכו למעמד "הורים" הוא בהתכווננותם יחד למטרה אחת. אכן "שאלת המליון" לבני זוג היא: "מהי מטרת נישואיכם?" או, במעט חוצפה… – "למה התחתנתם?" התשובה הנפוצה – "כי אנחנו אוהבים" – אינה מספקת. כי בחתירה לעומק המושג "אהבה" ניתן לגלות, לפעמים, שמדובר במשהו לא הכי אידיאלי, לא ערכי, ואף נהנתני!

ולהבהרה – ברור שהבסיס לנישואין ערכיים ואידיאליים הוא אהבה, אך לא זו הסיבה לנישואין, אלא מטרה משותפת  – בניית בית בישראל, לזכות להיות חוליה בשרשרת הדורות הנמשכת מאז אברהם אבינו. ובפירוט יתר: להיות חלק ממיישמי השליחות, הנמשכת ממעמד הר סיני ועד ימינו – "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו) – אור לגויים! כן, אין זו יומרה ולא צריכים בשביל ליישמה דווקא תארי כבוד וייחוס משפחתי, אלא להאמין שכל יהודי באשר הוא יכול לשמש כתובת לדעת מה באמת צריך לאפיין אדם טוב (לא רק קיום מצוות, אלא קודם כל – "בן אדם" – בעל מידות!).

כשהמטרה ברורה ומוסכמת, כמובן, על שני בני הזוג, הכל ייראה אחרת: אכפת יהיה להם להתעצם בתכנים כבסיס למילוי השליחות, ולא יראו בכך "בזבוז זמן" או "השקעה כספית מיותרת"

2. "תיאום כוונות"

כשקיים בסיס משותף ויעד ברור לחיי הנישואין, הרי שהעיסוק היומיומי הוא בדרך כלל בכיוון זה, להשגת המטרה, ולכן אם מישהו מבני הזוג עסוק בעניין מסוים מעבר למשוער או למצופה, הוא ידאג ליידע מראש את השני כדי להבהיר לו שהעיסוק לא סוטה מהמטרה הכללית. למשל, ברור מראש שכל אחד מבני הזוג ירצה להשתלם באיזשהו נושא הקשור לחינוך הילדים. כשזה קורה יואיל הוא ליידע ואף לבקש את רשות בן הזוג השני להיעדר מהבית לטובת אותו נושא, והרי לנו כאן דוגמה ליישום משותף של סעיף ביעד, על ידי אחד מבני הזוג לזכות שניהם, בגלל הסכמתו.

3. מחילה הדדית

מאחר ששני בני הזוג מכווני מטרה אחת, כשקורה (וזה הרי קורה) שאחד מבני הזוג טועה, הוא יזכה למחילה מידית. ואם היא תתעכב מלהגיע, לא יהיה זה לזמן ארוך, פשוט, כי אין כאן עניינים אישיים, אלא צורך נכון בהבהרות. והתגובה הטבעית של בן הזוג שביקש מחילה במקרה הבא, בו טעה כשנגדו, היא – מחילה מכל הלב!

4. "אהבה מקלקלת את השורה"

זהו ביטוי שמקורו בדברי חז"ל (בראשית רבה נה, ח). פירושו הוא שכשישנה אהבה אמתית ישנה התעלמות מה מכללי התנהגות הנוגעים לגינוני כבוד. כך, למשל, אברהם אבינו לא ביקש מעבדיו להכין את החמור והצידה לדרך בצאתו לעקדת יצחק, אלא חבש את החמור בעצמו.

כך גם בני זוג האוהבים באמת מתעלמים לעתים מגינוני כבוד לא משמעותיים כל כך.

5. לימוד זכות

קרה ואחד מבני הזוג טעה. חובה על בן זוגו "להגדיל ראש", ללמד עליו זכות ככל האפשר. כלומר, לתת פרשנות חיובית, מקלה, לאותה טעות ולא "להקטין ראש" ו"להתעקש" להאשימו. למשל, אם נדרש אחד מבני הזוג לבצע קנייה בעיר והוא לא ביצעה, תתכנה הרבה סיבות לכך, לא כדאי לבן זוגו לבחור בסיבה השלילית "דווקא"…

6. "הטענה מתמדת"

ככל שמטרת הנישואין ברורה ומכוונת, יטרחו שני בני הזוג לבדוק עצמם, מדי פעם, אם אין שחיקה בתפקודם, ואם אינם זקוקים ל"הטענת המצברים". "הטענה מתמדת" היא זו שלפיה שני בני הזוג קובעים לימוד "חברותא" ביניהם ו/או שיעור קבוע מדי שבוע או יותר בו הם משתתפים יחד או כל אחד בשיעור אחר, שיעור שתכנו הוא "זוגיות" או "הורות" או העצמה רוחנית כללית. כך, יבטיחו לעצמם שהם על קו השליחות כל הזמן, ב"אש קטנה" לפחות.

בין הורים לילדים

7. "ילדים זה שמחה"

אכן כך. הורים מצפים לזכות בילדים, וכשאלה מגיעים – הם שמחים מאד!!! קשה לתאר במלים את השמחה הזאת. ההורים חשים שחלק מהם מופיע בעולם בצורה של יצור חי, אנושי, ילד שילך ויגדל ויהיה הורה כמותם. הם זכו להיות שותפים בהבאת חיים לעולם! שמחה זו צריכה ללוות אותם תמיד! הם צריכים לזכור שלצערנו לא כל אחד זוכה לילדים ולכן, אם זכו, עליהם להודות לבורא בכל רגע. מנקודת מבט זו קל יהיה לאמץ את המידות/ הערכים הבאים.

8. אהבה שאינה תלויה בדבר

אהבת ההורים לילדיהם היא אהבה טבעית מובנית במהותם. לכן, כל חטא, מעידה שקורית אצל ילדם, צריכה להיחשב בעיניהם כמשהו זר וחולף, לא ממשי, לא מהותי. אין זה אומר שאינם צריכים להעניש על כך, אלא ללוות את הענישה במסר חיובי: "אנחנו אוהבים אותך, רוצים בטובתך, והעונש הוא כדי לשמור על הטוב שבך". הם לא ישדרו לילדם אהבה רק כתוצאה מהתנהגותו הטובה, אלא ישדרו אהבה קבועה הקיימת בלבם מאז שנולד, ומכוחה הם עמלים כל הזמן על חינוכו הטוב שכרוך בהערות, ביקורות ובעיקר – מחמאות על התנהגות טובה מצדו.

9. דוגמה אישית

כמה חשוב ערך זה!!! הוא חשוב בכלל, בתחום התקשורת הבין-אישית, ובעיקר במישור שבין הורים לילדיהם. אם ילד רואה שאבא לא מפנה את כליו מהשולחן מיד בסיום הארוחה, לא יועילו עשר תזכורות לילד לעשות זאת, אלא אם כן נהוגה תורנות מסוימת ידועה ומקובלת בבית זה. דוגמה אישית יש בכוחה לחנך גם ללא מילים!!! ילדים אינם טיפשים, וכשהם גם אוהבים את הוריהם, עוקבים הם אחר התנהגותם ומחקים אותה לטוב ולמוטב.

10. לימוד זכות

כן, לא רק בני הזוג מחויבים ללמד זכות זה על זה, אלא גם ביחס לילדיהם. כשילד חוטא, לא למהר להאשימו אלא לנסות למצוא פרשנות מקלה לאותו מעשה. ואם בכל זאת נמצא אשם, ודאי שזכותו וחובתו של ההורה לנהוג בהתאם, אך הערך של לימוד זכות כה גדול, כך ש"שווה" להמר עליו. בזכות הגישה הזאת יתחנך הילד ללמד זכות על אחיו, חבריו ואף על הוריו!

11. סבלנות

לעתים, המשימה שנתנו לילד היא דחופה לביצוע, אך, מה לעשות, קצב העבודה שלו הוא לא כמו של מבוגר. דרוש מאתנו לנהוג במידת הסבלנות ולהמתין לסיום ביצועה ללא שדר של אכזבה או ביקורת, או להציע לו עזרה.

12. עידוד, פרגון, צל"ש

לפעמים "חוסכים" ההורים בשבחים לילדם על התנהגות טובה "כי זה ברור שאנחנו מעריכים אותו". לא כך ראוי לנהוג. עדיף לתת שבח מיותר מאשר לחסוך בו. העידוד, הפרגון, ציון לשבח – כל אלה מעצימים את כוח הילד, מגבירים את אהבתו להורה ומשרים אצלו אווירת שמחה וסיפוק.

13. בית מוגן

בעידן השימוש המוגזם במכשירי הפלאפון החכמים והרשתות החברתיות, חובה על ההורים לחסום את ילדיהם משימוש במכשירים פתוחים כאלה. אין צורך להרבות בעניין זה. הדברים מפורסמים והנזקים רבים ביותר!

הבאנו כאן רשימה קצרה של ערכים ומידות בתחום הזוגיות ויחסי הורים-ילדים. אין בחומר זה כדי להקיף את הנושאים הללו, אבל אולי כן לעורר לעיון והעמקה ואף לימוד מסודר, כדי להגיע למשפחה ערכית בישראל.

בהצלחה לכולנו!