הדפסה"יום טיול יוענק לאנשי הישוב שיצבור כמות מירבית של מיחזור מכל סוג שהוא". זה היה נוסח ההודעה עליה הכריז המשרד לאיכות הסביבה לפני כחצי שנה. סיגלית, מנהלת מחלקת שפ"ע (=שיפור פני העיר) בעירית אריאל, "שברה את הראש" לחשוב איך היא מעודדת את הציבור הרחב להגברת השלכת אשפה ייעודית למיחזור. בהגיע ההודעה למשרדי העיריה, קיימה ישיבה עם ראש העיר, סמי, והוחלט על רכישת מיכלי מיחזור בכמות גדולה ופיזורם הנכון ברחבי העיר.
לאחר כחודש ימים, מאז החל הציבור להשתמש בהם, בדקה סיגלית את כמויות המיחזור וראתה שהם נמוכים מהתחזית. ואז הבריק לה רעיון מעניין. היא חשבה לרגע על המסלול שעושים הניירות הנזרקים לאשפה רגילה ולא למיחזור, ודמיינה לעצמה תחושת "עצב" מסוימת שעוברת על אותם ניירות: "…הרי אנחנו שירתנו את משרדי העיריה החשובים", יאמרו אותן ניירות לעצמן, "שירתנו את התלמידים החמודים בבתי הספר, ובעצם את כל תושבי העיר אריאל, זה מה שמגיע לנו?! להשליך אותנו לאשפה שבה נרקב וניתכלה? למה לא נחזור לשרת את הציבור היקר? הרי ניתן להשליך אותנו למיכל מיחזור מיוחד, בצבע כחול, שיביא אותנו חזרה למפעל לייצור ניירות ולאחר כמה חודשים נתחדש ונשוב לשרת את הציבור!". כך התגלגלו בראשה של סיגלית "הרהורים עצובים" של הניירות שהושלכו ל"צפרדעים" הירוקים, המיועדים לאשפה ביתית רגילה.
"יפה", החמיאה סיגלית לעצמה, "אבל מה עושים עם הדמיונות האלה", תהתה. והנה, בשולחן שבת, כשילדיה מספרים מה למדו השבוע בבית הספר, סיפר רוני על משה שלא היכה את היאור, כי הכיר לו טובה על ששמר עליו בהיותו תינוק בתיבה. המורה הגדירה התנהגות זו של משה במלים "הכרת הטוב אפילו לדומם". ההורים שיבחו את רוני על הרעיון המקסים שהביא הביתה מבית הספר, ואצל אמא סיגלית הרעיון הזה השתלב יפה עם הדמיונות שלה. "פשוט מאד. חובת כולנו להכיר טובה לניירות ששרתו אותנו בבית הספר, ובכל בית, לבקבוקים שהכילו בתוכם את המים והמיצים לסוגיהם ששתינו לרוויה וכו'". כך המשיכה סיגלית את דמיונות מסע המיחזור של היישוב אריאל…
למחרת, התייצבה סיגלית לעבודה כהרגלה, ובפיה בשורה לראש העיר סמי. "שמע נא, אנחנו נרתום את כל המחלקות של העיריה למשימה, בכך שתצא קריאה משותפת, מנוסחת יפה לכל עובדי העיריה ותושבי העיר, ובמרכזה הרעיון של הכרת הטוב כלפי כל מי שמשרת אותנו יום-יום בבית, בבתי הספר, במשרדי העיריה ובכל מקום, הלא הם הניירות, הקנקלים, הבקבוקים, מיכלי הקרטון ועוד". למבוכתו הקלה של ראש העיר למשמע הרעיון, הסבירה שהייעוד האמתי לכל הפסולת הזאת הוא החזרתה לשימוש הקודם. זהו גם כבודה הראוי. "תחילה" הוסיפה סיגלית ואמרה "על מחלקות העיריה לשמש דוגמה. בעקבותיהן יצטרף גם ציבור התושבים". ראש העיר קיבל את הרעיון, ברך את סיגלית על ההברקה והוציא הודעה מסודרת מטעמו למחלקות השונות. לאחר כחודש מפנייתו לעובדי העיריה, יצאה ההודעה לכלל הציבור. ההצלחה היתה גדולה. שיחת היום בעיר היתה " הכרת הטוב אפילו לדומם".
ועדת הפרסים של המשרד לאיכות הסביבה ישבה בתום תקופת המבצע. לשולחנה הגיעו דו"חות של ערים רבות על כמויות המיחזור שנאספו בהן. את עיני ראש הועדה צד הסיפור המיוחד של העיר אריאל. "אולי כמויות המיחזור שלהם לא במקום הראשון" אמר, "אבל המסר שהביאו איתם הוא מעל הכל, ועל כך זוכה העיר אריאל בפרס הראשון. אני רוצה לאמץ את הרעיון של הכרת הטוב לדומם, כחלק מתוכן הקריאה שלנו לאזרחי המדינה לעידוד המיחזור. תודה לעירית אריאל ובמיוחד לסיגלית", סיים דבריו ראש הוועדה.
תושבי העיר אריאל אכן זכו ביום טיול יישובי, ולשולחנה של סיגלית הגיעו תודות וברכות מכל התושבים.
הצעה לדיון
- מה גרם להגברת כמויות המיחזור בעיר אריאל?
- מדוע חשוב לדעתכם להכיר טובה גם לדומם, הרי אין לו תחושות?
- מדוע זכתה העיר אריאל בפרס למרות שכמויות המיחזור לא היו הכי גדולות?
- האם גם ביישוב שלכם מכירים טובה לדומם?