הדפסהלאחר חופשת הקיץ, שבה עמלו גיל ורינה לפנק ולבדר את ילדיהם, הם יצאו לחופשה בת יומיים מהבית. לגיל ורינה ארבעה ילדים: רון וענת בכתות א-ב, דן והדס בכתות ה-ו. על פי הסידור שתכננו מראש, רון ועינת הקטנים ילכו בשני הימים לחברים עד השעה 5 אחר הצהריים, ואז דן והדס הגדולים יקבלו אותם בשעה זו בבית, יכינו יחד ארוחת ערב ויתארגנו לשינה עם אחיהם. ההורים התקשרו במהלך אחר הצהריים ונהנו לשמוע שהתכנית מתבצעת כמצופה. דן והדס שמחו לשמוע מחמאות מההורים על התארגנותם היפה ועל הסבלנות שמלווה את התנהגותם.
ביום השני התעוררה בעיה קטנה. ענת קמה עם כאב ראש. היא בכתה ודן הצליח אמנם להרגיע אותה, אך הוא והדס היו כעת במבוכה אל מול הכאב ראש, ולא ידעו מה לעשות. הם לא רצו להתקשר להורים ולהפריע להם בחופשה. והנה, נזכרה הדס שהשכנה שלהם היא אחות במקצועה: "דן, אני הולכת לשכנה לספר לה". דן השיב: "יופי, אני כאן, אכין בינתיים את הכריכים." השכנה הגיעה, בדקה את ענת והחליטה, בינתיים, לתת לה "אקמול" להסרת הכאב. אבל היא גם המליצה שענת תישאר בבית למנוחה. אחר הצהריים, כשתחזור מעבודתה, תבדוק אותה שוב.
הנאמנות של דן לתפקידו
דן החליט להישאר עם ענת. הוא התקשר לבית הספר וסיפר למזכירה את כל מה שקרה, וביקש שתודיע למחנכת שעליו להיעדר היום מהלימודים. דן הוא ילד יצירתי. הוא יודע לצייר וכעת השתמש בכשרונו לטובת ענת. תחילה התארגנו לארוחת בוקר, וענת כמובן הסתפקה בכוס תה ושני ביסקויטים. ענת היתה ממושמעת לדן, חזרה לנוח ובינתיים הכין לה דן הפתעה, ציור מיוחד ובו פריטים שענת אוהבת: חוף ים, ספינה שטה ודייגים על החוף מנסים את מזלם… אחרי מנוחה של שעתיים ענת קמה מאוששת, אם כי עדיין עם מעט כאב ראש, אבל שמחה לקבל את הציור היפה, צבעה אותו והחליטה שזאת תהיה ההפתעה שלה להורים. דן עזר לה להדביק את הציור על דלת חדר ההורים וכתב לצידו: "ברוכים הבאים, שתמיד יהיה לכם כיף מאתנו".
אחר הצהריים, שוב התקשרו ההורים לשמוע מה נשמע, והתשובה היתה: "הכל בסדר, המשיכו לנפוש". "כמה כיף לשמוע את זה מהילדים החמודים שלנו", התענגו להם ההורים במקום הנופש. מאוחר יותר, הגיעה השכנה האחות ובדקה את ענת. "כאב הראש כבר חלף" אמרה לה ענת הקטנה. "כל הכבוד לך, דן, על האחריות שלקחת על עצמך, להישאר בבית עם ענת. את, ענת, נראת לי בסדר. תמשיכי להרגיש טוב". ההורים הגיעו חזרה מהנופש בשעה 8 בערב. הם חיבוק ונישקו את הילדים, נתנו להם את ההפתעות הקטנות שקנו להם, ושוב הביעו את תודתם לילדים החמודים שהתנהגו בימים אלה באופן מופתי, והוסיפו: "תודה מיוחדת לך ענת על הציור היפה שציירת לנו".
ענת לא יכלה להתאפק וסיפרה להורים את כל מה שהיה- את כאב הראש שלה, ואיך דן נשאר בבית ועזר לה. "מה?! באמת?! לא הרגשנו בקול שלכם שום דבר!", אמרו ההורים. הם שיבחו במיוחד את דן שגילה אחריות על ענת. "זוהי נאמנות גדולה לשליחות שקיבלת, הרבה מעבר למה שציפינו. יכולת למצא מישהי מהשכנות שתסכים לארח אותה, או לפנות אלינו בטלפון להתיעצות, אך אתה מצאת פתרון מקורי ומוצלח!".
שאלות דיון
- מה היה מיוחד באחריות שגילה דן כלפי ענת?
- האם ההורים ציפו להתנהגות כזאת מצד דן?
- איך הייתם נוהגים לו הייתם במקום דן?
- האם ידוע לכם סיפור על מישהו שנהג באחריות גדולה בתפקידו?
נהנתי מאוד מהצורה ומהתוכן של האתר, ההשלכהלחיי היומיום הופכת את התורה לתורת חיים עכשוית,הסיפורים מלמדים על התמודדות ושיפר המידות יומיום יישר כח הסיפורים לדעתי מתאימים לילדים מכתה ג_ה אולי כדאי להתאים את אותו סיפור לשתי שכבות גיל,
שוב בהצלחה ויישר כח
תודה לך דבורה על עצם התיחסותך ויותר על דברי ההערכה שהבעת.
אכן, זוהי מטרתנו בהקמת האתר, לתרום בדרך ייחודית לשיפור האקלים החברתי והחינוכי בארצנו היפה מתוך המקורות.
בברכה
צוות "מידה טובה בפרשה"