הדפסה"זו לא הפעם הראשונה שדן מעליב אותי" התלונן רועי בפני המחנך יובל.
"נכון, אבל זה לא מצדיק שתגיב באלימות"
"אחרי שראיתי שלא עושים לדן כלום, החלטתי להעניש אותו בעצמי"
"טעות חמורה, רועי! ראשית, אינך יודע אם הוא נענש או לא. שנית, זה לא תפקידך להעניש. תפקידך הוא לדווח לנו ואנחנו יושבים ומתיעצים ומחליטים איך להגיב"
המחנך יובל החליט לקיים שיחה מיוחדת לתלמידיו עקב רבוי התגובות העצמיות של תלמידים על פגיעות בהם.
"תלמידים יקרים, שלום. אני מאד מצטער על המריבות ביניכם, אך עוד יותר, על כך שתלמידים מחליטים על דעת עצמם להעניש את חבריהם. לאחרונה היו שלושה מקרים, תוך שבועיים, בהם תלמידים בחרו להגיב בעצמם על פגיעת חבר ולא להתלונן בפני" כך פתח המחנך יובל את שיחתו בנושא האלימות.
"ברשותך, המחנך, אני רוצה לומר משהו" ביקש אבי להתיחס למקרים האחרונים שהיו בכיתה.
"בבקשה, אבי"
"ראשית, אני שמח שלא הייתי מעורב בכלל בכל שלושת המקרים. בכל זאת, הדבר מצער אותי כאילו הייתי מעורב. רציתי לומר דבר פשוט: אני חושב שמי שמגיב במכות, מראה לכולם שהוא לא גיבור אלא חלש בכך שהוא נכנע ליצרו. במסכת אבות כתוב: 'איזהו גבור? הכובש את יצרו' ואילו כאן מראה אותו תלמיד חולשה. מאד לא נעים לי לומר זאת, אבל זאת האמת, וכדאי שכולנו נתיחס לתגובה כזאת כסימן של חולשה"
"וואו, אני מופתע מאד תלמידים. לא חשבתי שמישהו מהכיתה יאמר דברים כאלה. כל הכבוד לך אבי, לימדת אותנו הנהגה חשובה ולואי שנאמץ אותה לפחות בין חברינו." הודה לו המחנך
"תלמידים יקרים, לסיכום הנושא, אני רוצה לשבח את כל מי שלא הגיבו עד היום במכות, אלא התגברו על יצרם. ביחס למי שהגיבו במכות, אני רוצה להבהיר שנעניש בחומרה רבה, כפי שהזהרנו בתחילת השנה. דן ורועי, גשו נא אלי בהפסקה"
"דן, אני מעוניין לדבר אתך, אך, אתחיל ברועי" דן המתין בחוץ עד לסיום השיחה "רועי, אתה נפגעת מדן כבר מספר פעמים. פגיעה מילולית היא יותר קשה מגופנית. זה נכון. אך, כמו שאמרתי אסור לתלמיד להחליט להעניש במקומנו. אני אבקש כעת משניכם לסלוח זה לזה"
רועי ודן בקשו סליחה זה מזה, בקשת סליחה כנה ששיכנעה את המחנך.
"דן, שים לב. אתה מרבה לאחרונה לפגוע בתלמידים. אמנם לא בגופך, אלא בלשונך. אך, אתה ודאי מבין שפגיעה מילולית קשה יותר, מעליבה יותר. מה אתה אומר על כך?"
דן היה נבוך, עצוב והחל לדמוע.
המחנך דובב את דן, הרגיע אותו וביקשו להתאמץ ולשתף פעולה בשיחה חשובה זו.
"המחנך, אני מרגיש גרוע. אני נזכר בכל המקרים שעשיתי, במלים הלא יפות, בחברים שהעלבתי. אני ממש לא רוצה לחזור על זה"
"אם הבנתי אותך נכון, אתה מכיר בחטא הנורא הזה?"
"כן. נכון. זהו חטא קשה ואני לא רוצה יותר לחזור עליו"
"דן, אני מאד שמח לשמוע זאת ממך. מעריך מאד את החרטה שאתה מבטא. אני חושב שאקל מעליך את העונש, למרות שהייתי רוצה לוותר על כולו, רק שזה לא ייראה יפה בעיני חבריך וגם כדי שאחרים יירתעו מפגיעה מילולית בחבר"
"תודה המחנך, אני מוכן לכל עונש. אצלי כעת חשוב שהחלטתי להפסיק עם התנהגות זו"
"כל הכבוד דן. אני מאחל לך הצלחה והרבה כוח בהמשך להתגבר על יצר התגובה המיידית"
הצעת דיון
- מה היה חטאו של דן?
- מה לא היה בסדר בתגובה של רועי?
- האם הכיר דן בחטאו?
- איך אתם הייתם מגיבים להעלבה מילולית?
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com