"איזה כיף?! החופש הגדול מגיע" קרא גד בשמחה כשהגיע הביתה מבית הספר למשמע אמו אסנת לוי.
"גם אני שמחה אתכם, ילדינו היקרים. התאמצתם בלימודים השנה יותר ואכן החופש מגיע בזמן" הגיבה אסנת.
"דווקא לא כל כך" הכריז אבנר, אחיו של גד.
"אולי אתה לא התאמצת, אבל אני השקעתי הרבה " הגיב גד.
"לפי הציונים בתעודה, נראה לי ששניכם התאמצתם" התיחסה אסנת.
"אמא, הציונים הם רק חלק מהתעודה. קראי נא את ההערות של המורים שליד הציונים, ותביני למה התכוונתי" כך גד
"גד, השתכנעתי. אני גם זוכרת הרבה ימים שישבת בבית לחזור לקראת מבחנים וויתרת על משחקים עם חברים"
אבנר חש ביחס מועדף של אמא אסנת לגד והחליט להוסיף הערה.
"אמא, אני רק מבקש שתזכרי מה אמרו לך המורים באסיפה האחרונה" העיר אבנר
"ילדים חביבים בואו נעשה סדר. שניכם תלמידים טובים. יש מי שצריך להשקיע בבית יותר בהכנת שיעורי הבית ובהכנה למבחנים, ויש מי שמשקיע יותר בהקשבה ובהשתתפות בשיעורים בכיתה. בכל אופן אני שמחה בכם ומאחלת לכם המשך הצלחה בשנים הבאות" סכמה אסנת את הדיון.
"אמא, מצאנו עבודה לשבועיים" בישר אבנר לאמו. "גד ואני נעבוד ב'סופר' שבשכונה. שאלתי את אשר בעל ה'סופר' והוא הסכים"
"נהדר, איזה כיף יהיה לכם לעבוד שם. הוא איש חביב ובטוח לא יעביד אתכם קשה. רק כדאי שתבדקו שזה מסתדר לכם עם הנופש שלנו בצפון, בסדר?"
"אמא, בדקנו. זה בסדר. השבועיים מסתיימים שבוע אחד לפני הנופש."
אבנר וגד התחילו לעבוד. אמנם חזרו כל יום עייפים מהעבודה, אך מרוצים. השבועיים הסתיימו והשכר בידם. אבנר וגד הגיעו הביתה נרגשים.
"וואו, אף פעם לא הרווחנו סכום כזה בחופש" הכריזו יחד אבנר וגד לאזני ההורים, בארוחת הערב.
"יופי. סוף סוף יש לכם כסף משלכם. תוכלו לעשות בו מה שאתם רוצים. נשמח שתשתפו אותנו, אבל אינכם חייבים" הגיב אבא עוזי.
"למשל, ציוד עזר לאופניים שלנו וכדור סל מקצועי" הגיב גד.
"אמא, החלטנו שלפני קניית הדברים שרצינו, נפריש מאה ₪ כל אחד – תרומה לארגון החסד 'מכל הלב'."
"כל הכבוד, אבנר וגד. זה מאד מפתיע אותנו. בדרך כלל לא מצופה מילדים לתרום, והנה החלטתם לתרום, כל הכבוד" הגיבה אסנת בהתרגשות.
אבנר וגד הלכו למשרד הארגון "מכל הלב" ומסרו את תרומתם. הם קבלו ממנהל המשרד קבלה וגם תעודת הוקרה. מספר שעות אחר כך צלצל הטלפון בבית משפחת לוי.
"הלו, משפחת לוי?" שאל מנהל המשרד.
"כן, מה רצונך?" ענתה אסנת
"מדבר מנהל הארגון 'מכל הלב'. ילדיכם אבנר וגד הגיעו אלי היום ומסרו תרומה אישית מכספם לטובת הארגון. בנוסף להערכה הגדולה שלי אליהם, אני רוצה להודות גם לכם ההורים שגידלתם ילדים כאלה. כולנו יודעים, כהורים, כמה כל שקל חשוב לילדים בגיל הזה והסכום שתרמו – 100 ₪ כל אחד – הוא בהחלט נדיר. שוב תודה וכל טוב"
אסנת המתינה לבוא הילדים מהקניות, וכשהגיע גם אבא עוזי שיתפה אותו בשיחת הטלפון המרגשת. הם חיבקו את ילדיהם היקרים והודו לה' על שזכו לילדים כאלה!
"ילדים יקרים. מה שעשיתם, הזכיר לי את הפסוק בפרשת השבוע: 'וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ'לֹהֶיך, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל'. יש לזכור שה' עוזר לנו להשיג כסף וכל הצלחה שהיא. תודה לכם" סיים וברך אבא עוזי.
הצעת דיון
- על שתי הפתעות מסופר כאן. אלו הן?
- מדוע, לדעתכם, החליטו אבנר וגד לתרום לארגון החסד "מכל הלב"?
- מה הייתם קונים בכסף שהרווחתם בחופש?
- האם גם אתם הייתם חושבים על תרומה לארגון חסד מכסף שהרווחתם?
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com