הדפסהמיוחד האדם ביחס לכל הנבראים בכך שנברא "בצלם א'להים"– "בצלם א'להים ברא אותו" (בראשית, א':כ"ח). משמעות הדבר היא שה' שם באדם כוח רוחני הדומה במשהו (מאד קטן, כמובן) לבוראו. מהו אותו כוח? כוח זה הוא היכולת לדבר, כלומר להביא לידי ביטוי את מחשבותיו, שהן חלק מהכוח הרוחני המיוחד. לכן, מכונה האדם בדרגות הבריאה – "מדבר", כי כוח הדיבור הוא המבדיל אותו מכל הנבראים ומשווה לו מעמד נעלה (ואילו ביתר מערכות הגוף דומה הוא מאד למשפחת היונקים).
התורה מתיחסת בפרשתנו למקרה חריג בו השתמש אחד מישראל בכוח הדיבור בשימוש שפל – "ברך" (=קילל, בלשון סגי נהור) את ה'. האירוע קרה באחת החניות של עם ישראל במדבר. משה שאל את ה' איך לנהוג באדם זה וההוראה היתה חד-משמעית – עונש סקילה! וכך הדברים מתוארים בתורה:
"וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה, בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי. וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה; וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי, לְמַטֵּה דָן. וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר, לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי ה'. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל, אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ; וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱ'לֹהָיו, וְנָשָׂא חֶטְאוֹ. וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת, רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה: כַּגֵּר, כָּאֶזְרָח – בְּנָקְבוֹ שֵׁם, יוּמָת" (ויקרא, כד:י-טז)
אכן הסיפור קשה והעונש קשה בהתאם. חומרת העברה היא לא רק בגלל פגיעה בכבוד ה', אלא בשימוש השפל של האדם בכוח הנעלה שזכה בו! כי על עצם כבוד ה' מצאנו בתורה, בפרשת סוטה (במדבר, פרק ה') הוראה מדהימה בעוצמתה – מותר, לצורך השכנת שלום בין איש לאשתו, לשים קלף שעליו כתובים שמות ה' – במים, ובכך לגרום למחיקת שם ה'!
פרשיית המקלל במדבר מלמדת אותנו על חומרת הקללה. אמנם אין עונש סקילה על מי שמקלל את חברו, אך המעשה נחשב עדיין לחמור בהיותו פוגע בכוח הדיבור המייחד את האדם.
חומרת הקללה בימינו
ראינו עד כה כמה מחשיבה התורה את כוח הדיבור של האדם, כמה עליו להישמר מלבטא בו ביטויים זולים. אמנם איננו רגילים לשמוע קללות בין בני אדם, תודה לא'ל, אך אין בכך די. חשוב מאד שנלמד להעריך את יכולת הביטוי בפה ולהשתמש בכלי זה לצרכים חיוביים בלבד: לברך זה את זה, ללמד האחד את חברו או המורה/ההורה את תלמידו/ילדו אורחות חיים וכללי התנהגות נאותים, וכל דבר חיובי אחר. נשתדל מאד להימנע מלהשתמש בכוח הדיבור שימוש שלילי, כגון לשון הרע, חלילה. בכך נכבד את עצמנו ואת מי שזיכה אותנו להידמות לו בכוח רוחני זה – בורא העולם.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
התקשורת שבין ההורים לילדיהם היא בדיבור. גיל הילדות מהווה חשיבות עליונה בכל הקשור להרגלים. הורים המעוניינים שילדם יזכה לחינוך טוב, יקפידו גם על דיבור נאות, מכבד, וודאי לא זול. חכמינו ז"ל כבר לימדו אותנו(סוכה, נו:): מה שהתינוק מדבר בשוק, את זה שמע או מהאבא או מהאמא. ילד שלא ישמע אף פעם קללה בביתו, גם לא יקלל את חברו!
סיפור ילדים: חומרת הקללה
הסיפור הוא על ילדה שתקפה את חברתה במכות ובקללות. הנתקפת לא הגיבה כלל, אלא ברחה ממנה. לאחר שהתאוששה, התיעצה עם אימה והחליטה להגיב בדרך מקורית. היא הציעה לחברתה ללמוד יחד ובכך הפיגה את המתח ביניהן.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com