פרשת בלק: כוח הדיבור

האדם נקרא "מדבר" בדירוג חלקי הבריאה – דצח"מ – דומם, צומח, חי, מדבר. כינוי זה ניתן לו מאחר וכוח הדיבור, שנתן בו ה', הוא החלק העיקרי המבדיל בינו לבין יתר הנבראים. הדיבור הוא כלי הביטוי הנעלה של האדם. הביטוי "פתח פיך ויאירו דבריך" (ברכות כב:א) שנאמר על ידי אחד מחכמי ישראל לתלמידו, מבטא את מקומו המרכזי של כוח הדיבור באדם. כשפותח אדם את פיו בדיבור, ניתן לעמוד על חכמתו.

כוח הדיבור בפרשתנו

עם ישראל, בדרכו לארץ ישראל, עבר בעבר הירדן המזרחי. הוא פנה לעמי האזור בבקשה להתיר לו לעבור בארצם לקיצור הדרך, אך הם סרבו. אחד מעמי עבר הירדן המזרחי שנקרה בדרכו היה מואב. אליו הגיע עם ישראל אחרי שני נצחונות מזהירים – סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. בשני עמים אלה נלחם ישראל וכבש את ארצותיהם. מלכים אלה נחשבו אז לחזקים ביותר, לכן התעורר פחד גדול בלבו של בלק מלך מואב ובלב עמו. במצוקה זו פנה בלק לעזרה לבלעם הקוסם שהיה ידוע אז כמי שקללותיו מתקיימות. בלק הגיע למסקנה ששיטות הלחימה הרגילות לא יועילו מול ישראל. הדרך היחידה לנצח את עם ישראל היא רק בכוח פיו של בלעם. הוא שלח אליו משלחת מכובדת, ואחריה עוד משלחת, מכובדת ממנה, לבקש את הסכמתו של בלעם. ה' נגלה בחלום לבלעם ואסר עליו ללכת לקלל, אך הוא לא עמד בפיתויים הגדולים שהציע לו בלק. הוא ניסה מספר פעמים לקלל, אך ה' הפך את קללותיו לברכות: ״וְלֹא אָבָה ה' אֱ'לֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם, וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ'לֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה, לִבְרָכָה, כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱ'לֹהֶיךָ" (דברים, כג:ו). את יכולתו זו של ה' ל שים דברים בפי האדם ידענו כבר ממשה רבנו. שם הסביר ה' למשה שאין מניעה שייגש לפרעה, למרות שאינו רגיל לדבר בפני מלכים כי "מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם, אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי, ה'. וְעַתָּה לֵךְ, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ, וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר." (שמות, ד:יא-יב)  מובן, שללא התערבות ה', היה מצליח בלעם לקלל ולגרום נזק חמור ביותר, חלילה, לעם כולו בנפש ובגוף.

מהו סודו של כוח הדיבור?

כאמור, ההבדל המהותי בין האדם ליתר הנבראים הוא כוח הדיבור. היכולת שלו לבטא את מחשבותיו, רצונו, החלק הרוחני שבו. ה' נתן בחירה חופשית לכל בני האדם, לבחור לומר דברי ברכה או שבח, או, חלילה, לקלל. בלעם בחר לקלל, אך ה' האוהב את עם ישראל, הודיע לבלעם שאסור לו לקלל וגם אין לו סיכוי להצליח בקללותיו – "וַיֹּאמֶר אֱ'לֹהִים אֶל בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא" (במדבר, כב:יב). לו הצליח בלעם לקלל הרי שקללותיו היו הרסניות ביותר, מפני שכוח הדיבור הוא עוצמתי במהותו. עד כמה הוא עוצמתי, נוכל לגלות מהיפוכן של הקללות לברכות. אחת הברכות המפורסמות מופיעה בסידור התפילה ומרוב חשיבותה היא נאמרת מדי יום: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל" (במדבר, כד:ה). זוהי ברכה המתארת את יופי הצניעות בעם ישראל בסידור אהליהם בשמירה על צנעת הפרט. 

מכאן מובנת גם חומרת "לשון הרע", מאחר והיא פוגעת במהות האדם, בכוח הדיבור שלו, מלבד הנזק החברתי שנגרם כתוצאה מדיבור לשון הרע. כמו כן כל פגיעה לשונית באחרים משמעותה קשה יותר מפגיעה פיזית.

השימוש בכוח הדיבור בימינו

כבר עסקו חכמינו בענין השימוש בדיבור בכלל. שני פתגמים חשובים בנושא זה אמרו חכמינו: "רבי עקיבא אומר…סיג לחכמה שתיקה" (אבות, ג:יג), ו"שמעון בנו אומר, כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה." (אבות, א:יז). תרבות הדיבור בימינו כנראה "דילגה" על מאמרים אלה…לצערנו, תחת חסות של "חופש הביטוי" ו"זכות הציבור לדעת" מרשים עיתונאים לעצמם לדבר הרבה מעבר למה שמותר, צריך וחשוב.

הבה נצניע לכת בכל מה שקשור לשיחות שאינן נחוצות ובכך נוקיר את כוח הדיבור שניתן לנו.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

הורים המעוניינים לחנך ילדיהם לשמירת הלשון, או לדבור לענין, ולא מעבר לו, ייטיבו אם ישקלו את מילותיהם טרם יביעון. ומי מילדיהם שהפריז בלשונו ילמדו אותו איך ניתן להביע את אותו ענין שביקש לומר בלשון קצרה ויעילה יותר.

סיפור ילדים: כוח הדיבור

הסיפור הוא על פעילות מיוחדת שהתקיימה בבית ספר בנושא הדיבור. לקראת סיום תקופת הלימוד והפעילות בנושא, הכריז מנהל בית הספר על מבצע "כוחה של מילה". תלמידים התבקשו לבחור מילה אחת היקרה להם מאד ונחשבת מרכזית בחייהם. המילה שזכתה בתעודת הוקרה היתה המילה "תודה" . הפעילות הפנימה בקרב התלמידים את חשיבות הדיבור והחשיבה הדרושה לפני כל התבטאות.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com