הדפסההחיים הם רצף של אירועים, חלקם מזדמנים, חלקם צפויים ומתוכננים מראש. לא תמיד משחקת לנו השעה והדברים מתבצעים כמתוכנן, אלא, קורה ואירעה תקלה כלשהי. אז, נרצה לשבת ולעיין בתוצאות ולהפיק לקחים לעתיד, כדי להימנע מאכזבות. פרשת "וארא" מלמדת שאכן ישנם המפיקים לקחים, אך ישנם גם מי שאינם מפיקים לקחים. אולי רובם הגדול כן מפיקים לקחים, אך ישנם המתעקשים חזק מדי על דעותיהם וגם כשלונות ברורים, ואף קשים, כתוצאה מהתנהגותם זו, לא "מצליחים" להזיזם מעמדתם.
הפקת לקחים בפרשתנו
ה' שלח את משה להודיע לפרעה שעליו לשלח את העם ממצרים. כידוע, היה כאן מסע ארוך עד לשכנועו להוציא את ישראל מארצו. המכות הקשות נחתו בזו אחר זו על מצרים כולה, על בית המלוכה ועל האזרחים. כשחוו המצרים את המכות הקשות גילו חלק מהם התעוררות לענין, וניסו להשפיע על פרעה לחדול מהתנגדותו וכן לשלח את העם וכך אמרו:
- החרטומים (=חכמי מצרים) לאחר המכה השלישית בלבד – מכת הכינים:
"וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱ'לֹהִים הִוא" (שמות, ח:טו).
- הגדיל לעשות המון העם ועוד לפני שנחתה מכת הברד עליהם, נערך לקראת האסון: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה, הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים. וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה."(שמות, ט:כ-כא).
- שוב, לקראת מכת הארבה, המכה השביעית, הפצירו עבדי פרעה בו להיענות לדרישת משה ואף תיארו בלשונם את הסכנה הקרבה:
"וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ, שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת ה' אֱ'לֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (שמות, י:ז).
בכל זאת, נשאר פרעה בעמדתו הקשה וסרב לשלח את העם.
לענייננו, למרות שפרעה הוא הנושא המרכזי בספור הזה, רואים אנו את שפיותם ופקיחותם של האנשים החכמים וגם הפשוטים שבעם, בכך שהפיקו לקחים מהמכות שכבר ספגו.
מהי הסיבה העומדת ביסוד ההתרשלות או אי הנכונות להפקת לקחים
בני אדם מייחסים לעצמם בדרך כלל הצלחות כסיכום של פעולות מסוימות, לעתים כאלה שחלקם הממשי בהצלחתם היה שולי…הדבר נובע מתוך שמירה מתמדת ואף תובענית על הכבוד העצמי, שלא ייפגע חלילה. תכונה/אופי כזה מפתחים אצל האדם איזושהי מידה של גאווה, מה שמקשה עליו בהמשך להכיר בכשלונו, במעידה של עצמו, כך שהפקת לקחים מאותו כשלון, רחוקה היא ממנו מאד. ואם מדובר בכשלון שלו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בכשלונם של אחרים. כלומר, ניתוח נתונים/תנאים שהביאו לכשלון של אחרים ולמידה מהם על הימנעות מחזרה על אותן טעויות, דבר זה מחייב מידה מסוימת של ענווה, להכיר בכך שהאדם הוא לא כל יכול ושמותר לו להיכשל ולטעות, וכדברי שלמה המלך במשלי (כד:טז): "כי שבע יפול צדיק – וקם!"
הפקת לקחים בימינו
בתחום הצבורי, מדינת ישראל נחשבת למדינה מצליחה ביותר, במיוחד בהתיחס לשנות קיומה. בבדיקה קלה של מקומה בעולם בתחומים שונים של החיים, נגלה שבהרבה מהם נמצאים אנו במקום הראשון ולפחות במקומות הראשונים. כולם מתפלאים ונדהמים מתופעה זו. אחת הסיבות להצלחות אלה, אף שאינה העיקרית, היא היכולת/הנכונות של מנהיגי המדינה להסתכל אחורה ולבדוק מדי פעם תוצאות: באלו תחומים הצלחנו וכיצד ניתן לשדרג אותם, ובאלו עלינו להשתפר, במה טעינו, וכדומה. גישה זו נובעת ממידה מסוימת של ענווה הנסוכה על המנהיגים (אל דאגה מההתנשאות הנשמעת מדי פעם ממנהיג כזה או אחר, נזכור נא שכשהוא נמצא במשרדו, ובאחריותו להוביל את משרדו להצלחה, הוא נראה שונה – ענייני, ושאפתן להצליח)
אך, לצערנו, התמונה שונה, כשמתבוננים אנו בתחום האישי. נושא תאונות הדרכים, למשל, הוא אחד מהם. בכל שבוע מתבשרים על תאונות, חלק קשות מאד. לא נדרש מאיתנו לשבת בכל שבוע עם חוקר ממשטרת התנועה ולשמוע על סיבות התאונות כדי להפיק לקחים. אך, מה שידוע ומפורסם הוא שלגורם האנושי יש חלק מכריע בתאונות! כלומר, על הנהגים והולכי הרגל להגביר את הזהירות, העירנות, להימנע לגמרי, למשל, משימוש במכשיר פלאפון ולהקפיד על חוקי נהיגה בסיסיים, לפחות. הפקת לקחים בתחום זה תביא בהחלט בשורות טובות ומשמעותיות – ירידה תלולה במספר התאונות ובעצמתן.
היכן פוגש ערך זה את ילדינו
כל אחד מאתנו מועד לטעות באיזושהי פעולה, דבור וכדומה, מעצם היותנו בני אדם. הורים שמשתפים את ילדיהם בנסיבות הטעות מחנכים אותם ליושר. אך טוב יותר אם יעשו אם גם יפיקו לקח מאותה טעות, וגם אז ישתפו את ילדיהם. בכך יוסיפו ערך בחינוכם – הפקת לקחים.
סיפור השבוע: הפקת לקחים
הסיפור הוא על ראש עיר, איש הייטק לשעבר, שהגה רעיון למלחמה בתאונות הדרכים. הוא חבר למנהל חברת הייטק ויזם בניית תוכנה מיוחדת שלפיה הנהגים נוסעים בבטחה, ללא הסחת דעת לאורך כל הנסיעה, כשהם שבעי רצון ואף מאזינים למוסיקה נבחרת.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com