הדפסה
לא תחמוד – הדיבר העשירי
בפרשת ואתחנן מופיעים "עשרת הדיברות" בפעם השניה בתורה. משה רבנו, כחלק מנאומיו לקראת פרידתו מעם ישראל, חוזר על עשרת הדיברות שוב תוך שינויים קלים. הדיבר העשירי בעשרת הדיברות הוא הדיבר המפורסם לא תחמוד. זהו דיבר מיוחד ומורכב העוסק בתחושות הפנימיות שעוברות על האדם ביחסו אל רכושו של הזולת.
על מנת להתמודד עם יצר החמדה, עלינו ללמוד לשמוח במה שיש לנו, על זה נאמר בפרקי אבות "איזהו עשיר השמח בחלקו". אך איך מגיעים לזה? איך מלמדים את עצמנו ואת ילדינו לשמוח במה שיש לנו?
כמובן, נושא זה רחב מאוד, אך אנו נשתדל במאמר קצר זה לתת שתי עצות חשובות העשויות לסייע בכך.
עצה ראשונה: להתחבר יותר אל מעשה ידינו
יש לנו עולם נפלא, עשיר בכל דבר שצריכים הבריות. העולם עומד לרשותנו להשתמש בו בתבונה:
מאז ומעולם משתדל האדם ליהנות מהעולם המקסים שסביבו. האדם עמל לפרנסתו, ובעמלו יוצר האדם מחומרי הגלם שסביבו דברים נפלאים. ממשכורתו קונה האדם מזון, לבוש וכל מה שצריך.
יש פסוק בספר תהילים המשבח מאוד את מי שנהנה מיגיע כפיו, כלומר ממה שעמל עליו:
"יגיע כפיך כי תאכל – אשריך וטוב לך" (תהלים, קכח)
כמה שמחה יש למי שנהנה ממה שהוא בעצמו עמל עליו! האדם באופן טבעי שמח מאוד במעשה ידיו. אצל הילדים דבר זה בא לידי ביטוי באופן בולט:
- אנו רואים כמה הם שמחים בבית שבנו מלגו, וכמה חשוב להם למשל שלא יפרקו להם את הבית למשך זמן רב.
- אנו רואים כמה הם מתגאים בעבודות שהביאו מהגן ומבית הספר, ורוצים לתלות אותן למשל על המקרר להודיע לכולם על היצירה.
קישקוש? יצירת מופת!
דוגמאות אלו ועוד כהנה רבות מזכירות לנו כי העמל אשר אנו משקיעים בדבר מסב לנו עונג, שמחה רבה, וחיבור אל אותו הדבר. אם נשים לב לזה יותר, ונפתח ונדגיש את השמחה הזו בקרבנו ובקרב ילדינו, אזי נשמח יותר בקניין (ברכוש) שלנו, ונפזול פחות אל הקניין של הזולת.
איך עושים זאת בפועל?
- אפשר פשוט לשבת עם הילדים, לראות את העבודות שעשו ולהחמיא להם. אין לזלזל חלילה ב"קשקושים" של ילדים. עבורם זו יצירת מופת.
- אפשר להעמיד פינה בבית אשר בה מוצגות לראווה עבודות נבחרות של הילדים ולהראות אותן לדודים ולדודות, לסבא ולסבתא. באופן דומה יש להתייחס למחברות הלימודים שלהם.
- רצוי מאוד לספר לעיתים לילדים מה אנו עושים לפרנסתנו, על היצירה שלנו. יש להדגיש בפניהם את התרומה שלנו לזולת, ואת השמחה אשר היצירה מסיבה לנו.
עצה שנייה: ללמד שהעושר איננו המפתח לאושר
החברה האנושית מתחלקת לקבוצות שונות ולמעמדות שונים. יש אנשים עשירים, יש אנשים בינוניים, ויש גם אנשים עניים. לכאורה, טבעי מאוד שהעשירים יחיו את תחושת השמחה, שהרי לא חסר להם דבר. גם נצפה שהעניים העמלים כל יום להשיג את לחמם יחיו בצער, ואילו הבינוניים, יתכן שמצב רוחם ישתנה בהתאם לעונה, לרמת ההכנסה וכו', תמיד יהיו במתח מסוים, כאילו אומרים: "נכון שעכשיו בסדר אצלנו, אבל מי מבטיח שזה יימשך לאורך זמן?"
כסף איננו המפתח לאושר
אבל, תחושות אלו מתאימות לחשיבה הפשוטה שלוקחת בחשבון בעיקר את המעמד הכלכלי כמפתח לשמחה ולאושר. ודאי שהאדם צריך יציבות כלכלית, אך האם המשוואה כל כך פשוטה? האם העשירים בהכרח מאושרים? האם העניים בממון כולם חיים בעצב? ודאי שלא, שהרי פוגשים אנשים שמצבם הכלכלי גבוה, אך מצב רוחם נמוך, ולהיפך, אנשים "עניים" עם מצב רוח מרומם.
אם כן, במה טעינו בהערכתנו אותם? מה היה חסר בשיקולי החשיבה שלנו?
העושר חשוב אך יש דבר חשוב ממנו
ובכן, צריך להפנים שכסף, רכוש, ואמצעים כלכליים, הם אמנם חלק חשוב בהצלחה ובעיצוב מצב הרוח של האדם, אבל הם רק חלק. מה שמשלים אותם ואף עולה עליהם היא תחושת הסיפוק. 'סיפוק' משמעו 'הסתפקות' כלומר, תחושה שמה שיש לי זה הכל! "איזהו עשיר? השמח בחלקו". כלומר, מי ששמח במה שיש לו, במה שחלק לו ה', הוא לא נחשב למעמד הבינוני, אלא נחשב לעשיר.
יש פה אמירה חשובה שצריך להתבונן בה יותר:
העושר האמיתי איננו נמדד בכמה רכוש וכסף יש לי, אלא ביחס שלי למה שיש לי.
נביא מספר דוגמאות מהחיים:
- יכול להיות שיש לי אוטו לא חדש במיוחד, אבל אני שמח בו כי הוא מביא אותי ממקום למקום בנוחות, הוא לא "מנקר עיניים", ובכלל יש לו "אופי" והוא מזכיר לי כל מיני חוויות משפחתיות.
- יתכן והילדים שלי לובשים בגדים פשוטים אך נאים העוברים "מאחד לשני" ואני שמח בכך מכיוון שזה פשוט נכון לנהוג כך, כי למה לי להשקיע הון בבגדים חדשים אשר ממילא לא יתאימו להם בעוד זמן קצר? בנוסף, יש ערך חשוב למיחזור.
- אני יכול למצוא את עצמי נוסע בכל יום ברכבת לעבודה ומרגיש עם זה כל כך טוב שיש לי הזדמנות לזמן איכות עם עצמי.
- אני אולי עובד בעבודה עם שכר לא רב, אך עדיין יכול להרגיש סיפוק גדול והרגשה שאני מגשים את הייעוד שלי בחיים, ושבעבודתי אני מסב אושר לאנשים רבים.
ולסיום שני סיפורי ילדים בנושא
ילדים מטבעם רוצים שכל מה שהם אוהבים (לאו דוקא מה שנחוץ…) יהיה שלהם. הורים אחראיים יבדקו כמובן כל בקשה לגופה. אך עובדה היא שלא מעט ילדים "פוזלים" לרכוש אחיהם או חבריהם ורוצים "קלמר כמו של.." אופניים כמו של…". בנוסף לשתי העצות שניתנו, לפנינו שני סיפורים לילדים המעוררים לדיון משפחתי בנושא של "איזהו עשיר השמח בחלקו".
הסיפור הראשון "הילקוט היפה של נעמה" מספר על ילדה שיש לה הסתכלות בוגרת על החפצים שלה, ילדה השמחה בילקוט הישן שלה למרות שלחברותיה קנו ילקוטים חדשים.
בסיפור השני "השמיים הם הגבול?" אנו למדים מדוע חגית, מחנכת כיתה ד', החליטה לוותר על תגבור בשיעורי הספורט לכיתתה, למרות ההזדמנות להגיע לשיא ספורטיבי חדש.
נאחל לנו ולילדינו את העושר האמיתי!
קרדיט תמונות: שמים – Anupam_ts, קפיצה – Gary Paulson, הדיברות – Ze'ev Barkan, יצירה – Gina Lee Kim, כסף
תודה רבה! כרגיל כתוב בצורה פשוטה ועמוקה כאחד ומחכים מאוד.
שבת שלום.
ישראל שלום, אנו מודים לך על התגובה החמה. שבת שלום ומבורך!