הנהגת ציבור היא אחד התפקידים היותר קשים ומורכבים. הסיבה העיקרית לכך, היא הצורך התמידי להיות מכוון לדעות שונות של אנשים. כדי להמחיש את הקושי הזה נביא את הבטוי המפורסם של חז"ל:
"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות (ברכות נ"ח ע"ב).
חז"ל בחוכמתם סכמו את הרעיון במשפט אחד קצר האומר הרבה. בדרך כלל, לכל אחד יש דעה משלו. מנהיג הצריך לנהל את הצבור שלו לכוון מטרה מסוימת, אף פעם לא יצליח לספק את רצון כולם, עד האחרון שבהם. כיון שכך, על המנהיג ללמוד היטב את תפקידו, להכין לעצמו סדר עדיפות למילוי הדרישות של התפקיד, ובדרך זו והדומות לה יוכל להגיע להסכמה של רוב הציבור. בכל אופן, גם מי שמצליח בתפקידו, לא תמיד מתפתח אצלו רגש אהבה לעמו. הרבה פעמים שומעים אנו על בקורת הנשמעת על מנהיג זה או אחר, מה שלא מעודד אהבה למבקרים וגם לעם הניזון מהביקורת. פרשת "וזאת הברכה" מלמדת על מנהיג אחד, יחיד ומיוחד, משה רבנו עליו השלום, שהיתה לו אהבה לעמו למרות הקושי הגדול שהיה לו מעצם תפקיד ההנהגה, ובמיוחד מהתלונות הרבות של העם.
מה הוא הבטוי לאהבת משה לעמו?
בנוהג שבעולם, מי שעומד לסיים את תפקידו משתדל הוא לסיימו ב"טעם טוב", לא ב"טריקת דלת", אך לא בהכרח בהפגנת אהבה לעמיתיו, למונהגיו. לא כך נהג משה רבנו. הוא בחר לברך את העם ברכות לנצח. לכל שבט התאים ברכה המאפיינת את מהותו ואת ייעודו לנצח. המתבונן בתוכן הברכות חש ביחס האהבה שלו לעמו העולה מכל ברכה. כאות וכסמל לאהבה זו פתח משה את ברכותיו וסיים אותן בשבח כללי לעם ישראל . בפתח ברכותיו אמר:
"וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לג:ה)
כלומר, כשעם ישראל מאוחד, זוכה הוא להנהגה טובה של מלך. ובסיום ברכותיו אמר:
"אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּה', מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ" (דברים לג:כט)
כלומר, עם ישראל מונהג ומושגח על ידי הקב"ה והוא נלחם את מלחמותיו.
מה הוא סוד אהבתו של משה לעם?
בתחילת דרכו, סרב משה כמה פעמים לקבל את תפקיד השליחות לפרעה. משא ומתן ארוך היה לו עם ה' במעמד הסנה. אך, כשהסכים לקבל את התפקיד, מסר את כל כולו לכך. שיא הבטוי למסירותו לתפקיד היה בתפלתו על עם ישראל לאחר חטא העגל. אז היתה כוונה של ה' לכלות, חלילה, אותם ולעשות ממשה עם חדש, נאמן לה' תמיד. אך משה לא הסכים ואמר לו נחרצות:
"וְעַתָּה, אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם אַיִן-מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (במדבר, לב:לב)
כלומר: "בלעדי עם ישראל אין לי זכות קיום. לכן, אם תישאר ברעיון זה, מחה נא את שמי מספר התורה !"
משה היה מחובר לגמרי לתפקידו. הוא ראה בו מטרה נעלית להביא את העם ליעדו הנכון – ארץ ישראל – שם יתנהג כעם בתנאים הטובים של הארץ ועל פי ההוראות הברורות של ה'. לכן, ראה את עצמו כעבד, וכך כינה אותו ה' בתורה-
"לֹא כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה, בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" (במדבר, יב:ז).
כעבד המבטל את אישיותו בפני אדונו, כך נהג משה בארבעים שנות הנהגתו. תמיד היה זמין לצרכי העם, נענה לבקשותיהם, מקבל הוראות מה' ומזדרז לבצען.
עם ישראל החזיר אהבה למשה רבנו. בלכתו לעולמו, בכה העם עליו שלשים יום:
"וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם" (דברים, לד:ח)
מיהו מנהיג ראוי?
קשה יהיה לחכות את דמותו של משה כמנהיג. אך עקרונות ותובנות מהנהגתו ניתן לקחת ואף חובה:
- לפני קבלתך את תפקיד ההנהגה, שקול היטב עם עצמך אם אתה באמת מוכן לקבלו.
- למד להכיר את הציבור המונהג, את צרכיו, יעדיו, קשייו, שאיפותיו וכל מה שקשור לתפקודו היומיומי והעתידי.
- עליך להזדהות הזדהות מלאה עם מטרות העם, יעדיו החינוכיים, הכלכליים, המדיניים וכו'.
- עליך לבטל את שאיפותיך האישיות להעצמה אישית, להתקדמות אקדמית וכו', לטובת התפקיד.
- עליך להיות קשוב לכל בקשה, זמין לכל קריאה של היחיד ושל הציבור.
- ומעל הכל, תחושת אהבה לעם, לתפקיד, אהבה המלווה בתחושת שליחות אידיאלית.
נקודות למחשבה למנהיגינו…
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
הילדים נחשפים עוד בילדותם לתפקידי הנהגה שונים, החל ממנהל בית הספר ועד להוריהם. כל אחד בתפקידו נחשב מנהיג קבוצת אנשים, בגודל כזה או אחר, ברמת קשר שונה. יחס ההערכה של הילד למנהיג כל שהוא, מאלה שהוא מכיר, משתנה בהתאם לרושם החיובי שהוא מקבל ממנו. חשוב שכבר בילדותם יכירו הילדים תכונות של מנהיגים, ילמדו על היחס שזכו אותם מנהיגים מהצבור אותו הנהיגו, כך שעם הזמן תתקבל אצלם תמונה די רצויה של מנהיג, ושאיפותיהם כבוגרים להנהגה טובה תהיינה מבוססות על למידה משמעותית לה זכו בילדותם.
סיפור ילדים: אהבת מנהיג לעמו
הסיפור הוא על ראש עיר שפעל בנמרצות רבה לפתח את בתי הספר בעירו מתוך אהבה לצבור בוחריו, והצבור החזיר לו הערכה רבה דרך מנהלות בתי הספר.