פרשת ויחי: התנצלות

כל פעולה שאדם עושה, מלווה היא במחשבה תחילה. אמנם, לא תמיד שמים לב אליה. המחשבה שמלווה את האדם בפעולותיו היא חיובית, טובה בדרך כלל. אך, קורה ונופלת טעות בתוצאה, למרות שהכוונה היתה טובה. כלל מידותי נאה מחייב שמי שטעה בתוצאה, יתנצל, גם אם כוונתו היתה טובה. פרשת "ויחי" מלמדת שהתנצלות צריכה להיאמר על ידי מי שטעה, גם אם נראה הדבר כמיותר.

התנצלות בפרשתנו

יעקב אבינו נפגש עם יוסף לאחר 22 שנות נתק. הפגישה היתה ודאי מרגשת ומיוחדת, אך, יעקב אבינו רואה חובה להתנצל בפני יוסף על כך שלא קבר את רחל אמנו, אמו של יוסף, לפני שנים רבות, במערת המכפלה, מקום קבורת האבות והאמהות שלנו,  וכך הוא אומר ליוסף:

"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם". (בראשית, מח:ז)

מדוע חשוב להתנצל

לכאורה, ההתנצלות מיותרת, כי היא לא מתקנת את הטעות. מי שמתנצל, לא אמור "להחזיר את הגלגל אחורה"! "המעשה נעשה ועכשיו פנינו קדימה, לתיקון!" יאמרו רבים. אך, אין זה נכון. מדוע? תתכנה מספר סבות מדותיות וחברתיות לחשיבות ההתנצלות:

1. הסרת חשד – היא מגלה את כוונותיו הכנות של מי שטעה, שאכן היתה כוונתו טובה, אלא שלא יצאה לפועל.
2. הסרת הקפדה/כעס – הימנעות מהתנצלות עלולה לגרום הקפדה מצד מקבל השירות, ולעתים אף לכעס מיותר.
3. מניעת טעות בעתיד – המתנצל מובטח לנו יותר שייזהר בעתיד מלטעות באותה טעות, כי ההתנצלות תביא אותו להעמקת המודעות לטעות.

מה מאפיין את מי שמקפיד להתנצל

בחיי היום-יום פוגשים אנו בטעויות של אנשים. בדרך כלל, יש לציין, שאנשים מכבדים את עצמם ואת מקבלי שירותם ומתנצלים כשצריך. אך, פוגשים אנו לעתים גם מי שאינו מתנצל על טעות שעשה או שנגרמה בגללו. מה אם כן מאפיין את מי שמקפיד להתנצל כשהוא טועה? נראה שישנן כמה תכונות באופיו של אדם כזה:

1. יושר, הגינות – איננו מסוגל לעבור לסדר היום ולהשאיר אצל אחרים תחושה ש"הכל בסדר", כשהוא יודע שלא הכל בסדר, כי הוא בעצם טעה.
2. ענוה – איננו מייחס לעצמו "מצליחנות טוטאלית", מי ש"אף פעם לא טועה", אלא מודע הוא למגבלותיו האנושיות, כבן אדם, ולמגבלותיו האישיות – יכולות מסוימות, שעם כל הרצון הטוב להצליח בעזרתן, יכול הוא גם לטעות.
3. אחווה וידידות – הוא מעוניין מאד לשמור על הקשר הטוב שיש לו עם מקבל השירות, ואינו חושש מיחס פחיתות אליו כתוצאה מהתנצלותו.

התנצלות בימינו

כאמור, התנצלות, מקורה בהכרה שהאדם אינו מושלם ולכן עליו להכיר בעובדה שהוא לא הצליח במשימה וכדומה. אך, אין בכך כדי שיודה בכשלונו, בטעותו. מה שיביא אותו לכך היא מידה בסיסית של יושר, של ענוה. מי שזכה להתחנך למידות טובות, קל יהיה לו להתנצל כשצריך. אך מי שגדל על ערכים מודרניים, לפיהם, הילד במרכז וכולם צריכים לעשות הכל לקידומו הלימודי, האישי, וכשהוא טועה, צריך להתאמץ למצא איזושהי הצדקה לטעותו, ילד כזה, כשיגדל ותתפתח בו עצמאות, יקשה עליו להודות בטעות או בכישלון שקרו לו, כי התרגל בילדותו שאחרים טועים, ואילו הוא שייך לצד הצודק…

זוהי השערה בלבד, אך רבים מאתנו יכולים להעיד שאכן לא מעט מהאנשים  שטעו, לא מודים בכך ולא מתנצלים. ויש אף מהם הרואים בהתנצלות מעין פחיתות כבוד.

כמה גדולים חז"ל שייחסו כבוד דוקא למי שמתנצל ומודה על טעותו – "מודים דרבנן היינו שבחייהו", כלומר כשחכמים מודים בטעותם זהו שבחם! וכך מצאנו הרבה מגדולי ישראל שהודו ברבים על טעותם.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

הורים עמלים הרבה למען ילדיהם. אך, לעתים, נופלת טעות במהלך תפקודם. חשוב שיחנכו את ילדיהם להתנצל על טעות שקרתה להם, למרות מעמדם המכובד. אין זו פחיתות כבוד מצדם, אדרבה, הילדים יעריכו זאת ביותר.

סיפור השבוע: התנצלות

סיפור השבוע הוא על בית ספר שהצטיין בקליטת עולים חדשים וזכה בפרס מחוזי מטעם משרד החינוך בשיתוף משרד הקליטה. במעמד קבלת הפרס בבית הנשיא, היתה הפתעה. בית ספר זה זכה בפרס נוסף – " פרס הנשיא", על הצטיינותו גם בהתנצלות על מקרים לא נעימים שקרו בבית הספר שנה קודם בהקשר לקליטת עולים.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com