הדפסהטבעי ורצוי הוא שכל אדם ישתמש בכישוריו שלו, ביכולותיו הוא לקדם את עצמו בתחומי חייו השונים. אך, מאחר ואין אדם מושלם, קורה והוא נזקק לעזרת אחרים בתחומי ההתמחות שלהם, או בתוקף תפקידם המיוחד וכדומה. פנייה של נצרך אל אחד מאלה, אמורה להתקבל בהבנה וברצון, וברמת היושר המצופה מהם, ישתדלו ככל יכולתם למלא בקשתו. במקרים חריגים, בהם נקלע אותו נצרך למצוקה, ואינו מצליח לקבל את מבוקשו בדרכים המקובלות, יש מי שינסה את מזלו בשימוש בדרך לא ישרה, בחנופה. חנופה היא סוג של שכנוע באמצעות הרעפת שבחים מוגזמים, שקריים, או מתנות מכובדות, על האישיות האמורה לתת שירות, במטרה לכבוש את לבו ולשכנעו למלא את בקשתו. חנופה כזו היא פסולה ומזיקה. פרשת "וישלח" מלמדת על חנופה אחרת, חנופה לרשעים בעת צרה. לקראת פגישתו עם עשיו, יעקב אבינו חש שהוא בסכנה ממשית. הוא התכונן במספר דרכים, שאחת מהן היא חנופה.
מה היתה החנופה של יעקב לעשיו?
ה' ברך את יעקב אבינו במקנה רב. בימים ההם, היה זה ביטוי לעשירות מופלגת. הוא הכיר את אופיו של עשיו והחליט שמתנה מכובדת עשויה לרכך את כעסו ואף לפייסו. הוא שלח אליו עדרים גדולים של בהמות:
"וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו. עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים. גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה. וַיִּתֵּן, בְּיַד עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר. וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ. וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ. (בראשית, לב:יד-יט).
בסך הכל – 590 בעלי חיים! היתה זו בהחלט מתנה גדולה. יעקב אבינו לא הסתפק בעצם שליחת המתנה, אלא כשעשיו סרב לקבלה הוא הפציר בו עד שהסכים:
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי: כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱ'לֹהִים וַתִּרְצֵנִי. קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי חַנַּנִי אֱ'לֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל; וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח ". (בראשית, לג:י-יא)
מהי דעת חכמינו בענין החנופה?
איסור חנופה מקורו בתורה:" וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ וכו' "(במדבר, לה:לג). כלומר, חל איסור לוותר למישהו על עונשו בגלל יחס מכבד כלפיו. חכמינו אף הוסיפו בחומרת הדבר ואמרו שהמחניף לרשע עונשו שנופל בגיהינום… ולבסוף ייפול הוא או זרעו בידי הרשע שאותו חיזק בחנופתו (סוטה דף מא:ב). הדברים אמורים במקרים שאין בהם פיקוח נפש, אך כשיש פיקוח נפש, סכנת חיים, מותר הדבר, כמו שכל התורה (פרט לשלושת העברות: ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים) נדחית מפני פיקוח נפש. ולכן מותר היה ליעקב אבינו להחניף לעשיו בהענקת מתנה מכובדת לו.
החנופה בימינו
חומרת איסור חנופה גדולה היא ביותר, והיא מתיחסת לכל שכבות העם. למשל, אין היתר לאדם להחניף למי שחטא כלפיו, כי חושש הוא שמא יזיק לו, כל עוד אין סכנת נפשות. חמורה ביותר היא החנופה של שופט ביחס לבעל דין נשוא פנים או עשיר, או כלפי אדם המאיים עליו בדבר שאין בו סכנת חיים (הפסד ממוני או מעמדי וכדומה).
ההרגל להחניף לאנשים בעלי השפעה כדי להשיג מהם דבר מה, עלול לגרור את המחניף לסטות מדרך האמת, להעדיף דרכים עקלקלות להשגת צרכיו וכדומה. מאחר ו"חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת" (שבת, דף נה ע"ב), כלומר האמת היא יסוד בהנהגתו,את העולם, לכן, נבין, שהמורגלים בחנופה משתייכים לקבוצת האנשים שאינם מקבלים פני שכינה:
"אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע…" (מסכת סוטה דף מב ע"א)
המתבונן ברשימה זו, מגלה מייד את הקשר – אי דבקות באמת! יהי רצון שנזכה לדבוק באמת ונרחיק מאיתנו כל חנופה.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
אחד מיסודות חינוך הילדים לדרך טובה הוא עמידה על מידת האמת. הצבת כללי התנהגות ביחסים שבין הורים לילדיהם היא מחוייבת ביותר. לאחר הצבת כללים אלה, על ההורים לעמוד על שמירתם. רגישות הילדים לצדק מזהה מייד חריגה ממידת האמת, ובמיוחד בהתיחסות מקלה למקרה של עברה על דבריהם מצד אחד הילדים. למשל, במקרה שילד גדול השתמש ברכב ההורים ללא קבלת רשותם. אם אכן רואים ההורים סיבה נכונה להקל באיזשהו מקרה, עליהם לחשוב על כך שהתיחסות הילדים תהיה שונה, ולהסביר את אשר עשו, או להבהיר שהם שומרים לעצמם את השיקולים שהביאום לנהוג כך.
סיפור ילדים: חנופה לרשעים
הסיפור הוא על ראש עיר שהחניף לעבריינים בעירו ולא טיפל כמתחייב בתלונות תושבים שהגיעו אליו ביחס להתנהגותם. יוזמה של ועד אחד השכונות הביאה לפיטוריו.