הדפסההנטייה הטבעית של כל אדם היא לאהוב את עצמו, ולהשקיע מאמץ חומרי ונפשי להשגת כל הנדרש לחיים בריאים ותקינים. אם, חלילה, נקלע הוא לסכנת חיים, יעשה כל שביכולתו להצלת עצמו ויזעיק עזרה חיצונית לשם כך. מה קורה כשאחר נמצא בסכנת חיים? כאן יימצאו פערים גדולים וקטנים בין בני האדם ברמת האכפתיות, הנתינה והמסירות להצלת האחר. ההבדלים יתבססו בדרך כלל ברמה החינוכית לה זכה האדם מילדותו. אם הוא התחנך על אכפתיות, נתינה לזולת ומסירות להצלת חיים, הרי שהשתדלותו בענין תהיה בהתאם – גבוהה ומשמעותית. פרשת "לך לך" מלמדת אותנו על אברהם אבינו שגילה מסירות אין קץ להצלת אחיינו לוט.
מה היא מסירות?
מסירות היא נתינה מירבית. בשעת סכנה מופיעה אצל מי שאכפת לו תחושת מחוייבות לתת את כל מה שהוא יכול להצלת האחר, מי בכסף, מי בעזרה פיזית ויש מי שגם מוכן לתת את חייו שלו להצלת חיי האחר. תחושת הנתינה גוברת בדרך כלל אצל קרובי משפחת הנזקק, אך היא קיימת ברמה דומה גם אצל מי שמרגיש קרוב מאד לנצרך, אף אם אינו קרוב משפחתו.
מסירותו של אברהם אבינו
לוט, אחיינו של אברהם אבינו, בחר לגור בסדום. חמשת מלכי האזור מרדו בארבעת מלכי הצפון ופרצה מלחמה. מלכי הצפון נצחו במלחמה ולקחו בשבי אנשים ורכוש רב, ולוט היה בין השבויים. הדבר נודע לאברהם. הוא היה נחוש להציל את לוט. גייס את חניכיו ורדף אחר מלכי הצפון. להפתעת כולם, הצליח אברהם להכניעם ולהחזיר מהשבי את כל האנשים והרכוש שנלקח. כך מתארת התורה את פעילותו:
" וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף עַד דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם." (בראשית, יד: יד-טז)
מה הוא שורשה של מידת המסירות?
אנשים רבים מייחסים בעלות עצמית לגופם, לחייהם. תפישה זו אינה יהודית. יהודי צריך להפנים לתודעתו שחייו כמו רכושו הם בפקדון בידו. בורא העולם, מי שברא את האדם הראשון בעצמו, הוא זה שממשיך להעניק חיים לכל בני האדם בעולם ולדאוג לכל צרכיהם. הוא אמנם נתן הרבה כוחות לבני האדם לנהל בעצמם את חייהם ואת בריאותם, לפי בחירתם, אך הוא היה ונשאר המחייה את כולם, הדואג כל הזמן להמשך התפקוד הנכון של בני האדם ושל כל העולם בכלל. תפישת עולם זו פותחת את האפשרות לניהול חיצוני של החיים. כלומר, אם האדם מצליח להפנים לעצמו שחייו ניתנו לו בפקדון, לכך וכך שנים, "עד מאה ועשרים", הרי שאינו רשאי לנהל את חייו מתוך שיקולים אישיים, אנוכיים, אלא על פי הנחיות המפקיד, בעל הנשמות, מי שנתן לו חיים. לכן, בשעת מבחן, יהיה עליו להכריע לפי דרישת "היצרן" ולא לפי נטיותיו שלו.
משל להמחשה
כדי להבין עיקרון יסודי זה נציע משל. מנכ"ל מפעל הייטק הקציב סך 5 מיליון ₪ לטובת קידום פרוייקט מסויים. הוא מינה את אחד מעובדיו לניהול הפרוייקט על פי הנחיותיו שלו. לימים, נקלע מנהל הפרויקט בהתלבטות, אם להשקיע סכום של מיליון ₪ בסעיף מסויים בפרוייקט, אם לא. בהנחיות שקיבל, עליו היה להתייעץ עם מנהלו, מנכ"ל המפעל, על כל הוצאה ממליון ₪ ומעלה. אך הוא לא נהג כך, אלא הכריע על דעת עצמו. התוצאה לא איחרה לבא ולאחר בירור, החליט המנכ"ל לפטרו מתפקידו. ניתן למקד את ההבדל בתפישות שבין מנהל הפרוייקט למנכ"ל בשאלה: מהו מעמדו של כל אחד בהכרעה של אותה התלבטות. המנהל חש שהסמכות שניתנה לו הופכת אותו מעין בעלים על הפרוייקט, בעוד שמנהל המפעל השאיר לעצמו את הבעלות בפועל, ואילו למנהל נתן סמכות רק לנהל את הפרויקט בהתאם להנחיות. בסופו של דבר הבין מנהל הפרויקט שטעה, אך היה זה כבר מאוחר מדי…
מסירות נפש בלבד, או מסירות בחיי היום-יום?
עד כאן תארנו מהי מסירות של ממש, מסירות נפש שיש בה סיכון חיים וכך גם נהג אברהם אבינו. אך מה נדרש באמת מכל אחד בחיי היום-יום? מסירות נפש, סיכון חיים, או גם פחותה ממנה? כאמור, הכל מתחיל ונגמר בתפישת העולם: מי הבעלים האמתיים על חיינו. נוסיף ונומר כעת שבתפישת עולם נכונה, מסירות לאחר היא משימה מתבקשת ולא מעוררת התלבטות גדולה מדי. אם האחר זקוק לעזרתי, אני פה בשבילו. הנתינה בתפישה נכונה היא קבלה, קבלת ערכים מיוחדים הנחוצים לעיצוב האישיות. לכן מסירות לאחר נמדדת קודם כל במסירות הפשוטה המזדמנת בחיי היום-יום, בין חברים, בהזדמנות לאירוע ברחוב וכדומה.
שנזכה כולנו לא להזדקק זה לזה ואם נתבקש, נעשה זאת ברצון רב…
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
חיי הילדים רצופים פעילויות שונות, הרבה מהן – בחברת בני גילם. קורה לא אחת שילד נזקק לעזרה כל שהיא, מחיפוש אחר כדור שנעלם לו ועד טיפול "עזרה ראשונה", כתוצאה מפציעתו במהלך משחק. מה תהיה מהירות קבלת העזרה? שאלה זו תוכרע ברמת המודעות והחינוך לה זכו חבריו. עלינו לחנך למסירות של האחד לחברו בהושטת עזרה כלשהי, כל אחד לפי גילו ויכולתו.
סיפור ילדים: מסירות
הסיפור הוא על ילדה צעירה שחשה צורך לעזור לחברתה בלימודים, ובמשך כשלושה חודשים התמידה במסירות ללמוד איתה וזכתה לקדם אותה באותו מקצוע.
קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com