פרשת מסעי: חיבת הנשים לארץ

בהר סיני קיבל עם ישראל את התורה. כל העם, נשים כגברים, חייבים במצוות התורה, פרט לחלק מהן שנשים פטורות. אחת המצוות היסודיות היא מצוות יישוב הארץ. פרשת "מסעי" מלמדת על מעלתן של בנות צלפחד, על חיבתן הגדולה לארץ ישראל. היחס המיוחד שלהן לארץ עלה במהלך פנייתן למשה רבנו בענין הנחלה בארץ ישראל.

חיבת הנשים לארץ בפרשתנו

התורה, בפרשת פנחס, מתארת כך את פניית בנות צלפחד למשה רבנו בבקשה לקבל נחלה:

"וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד, בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה, לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן–יוֹסֵף; וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם, וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח: כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָ, לִפְנֵי ה'."  (במדבר, כז:א-ה)

ואילו כאן, בפרשת מסעי, מובא תיאור קיום מצוות ה' בענין ההתנחלות על ידי הבנות:

"זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר, לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים: אַךְ, לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים. וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה: כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה, מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ, תִּהְיֶה לְאִשָּׁה: לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו. וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה, לְמַטֶּה אַחֵר: כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד. וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד: לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים.מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הָיוּ לְנָשִׁים; וַתְּהִי נַחֲלָתָן עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן.(במדבר, לו:ו-יב)

חיבת הנשים לארץ בראשית הדרך

חיבת הנשים לארץ מתגלית עוד בפרשת המרגלים הקשה. חכמינו זכרונם לברכה מדייקים מפסוק מרכזי בפרשת המרגלים שהנשים לא השתתפו בחטא. כך כתוב במדרש רבה (במדבר רבה, כא:י):

"…וכן במרגלים שהוציאו דבה (במדבר י"ד): "וישובו וילינו עליו את כל העדה", ועליהם נגזרה גזירה, שאמרו: 'לא נוכל לעלות', אבל הנשים לא היו עמהם בעצה, שכתוב למעלה מן הפרשה (במדבר כ"ו): 'כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה', 'איש' ולא אשה, על מה שלא רצו ליכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ, לכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת דור המדבר, שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים."

הנשים לא השתתפו גם בחטא העגל:

בחלקו הראשון של המדרש הקודם, מובאת פסקה זו:

" 'ותקרבנה בנות צלפחד', אותו הדור היו הנשים גודרות מה שאנשים פורצים, שכן את מוצא שאמר להן אהרן (שמות ל"ב): 'פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם' ,  ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן, שנאמר: 'ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' ', והנשים לא נשתתפו עמהן במעשה העגל."

הנשים גם הצילו את עתיד העם במצרים:

כשגזר פרעה להמית את התינוקות הזכרים, גרש עמרם את אשתו, וכך, בעקבותיו, גרשו כל ישראל את נשותיהם. עמדה מרים ושכנעה אותו להחזיר את אשתו- אימה, ובזכות זו נולד משה רבנו. וכן כל ישראל החזירו נשותיהם.

הסברו של הרב קוק למהות האשה:

בסדורו "עולת ראיה" מסביר הרב קוק זצ"ל שברכת "שעשני כרצונו" שמברכת האשה היא ברכת הודאה לה' שהיא עשויה ומוכנה יותר לרוחניות, כלומר, אינה זקוקה להרבה מצוות כגבר כדי להגיע לייעודה.

מכאן נבין את מעמדה של האשה ביהדות בכלל. התורה מביאה בפרשיות כל כך מרכזיות את מקומן החיובי של הנשים, כמי שעוסקות בהצלת חיים. הבלבול שקורה בימינו ביחס למעמדן של הנשים, נובע, כנראה מאי ידיעה והכרת המעמד שלהן האמתי כפי שמתארת התורה.

הבה "נתאפס" על האמת ולא על הרשמים החיצוניים שמשפיעים עלינו…

חיבת נשים לארץ בימינו

מסירות הנפש של החלוצים בעליות שקדמו לקום המדינה ולאחריה מעידים על חלקן של הנשים במצוות יישוב ארץ ישראל. הן היו מוכנות לשאת בעול הבית, בגידול הילדים ובכל מה שנדרש, ובלבד שתהיה אחיזה והתיישבות בכל מקום שנדרשו לכך. פעילותן, בדרך כלל, לא היתה בראש חוצות אלא בעצם שותפותן לבעליהן בחינת "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". (ירמיה, ב:ב)

היכן פוגש ערך זה את ילדינו

החיבור של הילדים לחינוך של הוריהם אותם, כולל הבנה ושיתוף של ההורים בעשייה בתחומים השונים, תחומים שהם רואים בהם ערך. חשוב שתהיה הזדמנות להורים להביא לידי ביטוי את אהבת המשפחה לארץ, פעילות שנוטלים בה חלק כל בני המשפחה, כולל הבנות והאם, כדי שהילדים יחושו את אהבת הארץ המקיפה את כולם.

סיפור ילדים: חיבת הנשים לארץ

הסיפור הוא על אם לששה ילדים השייכת לגרעין התיישבות בנגב וגם מתנדבת כחברה בועד הגרעין, מה שדורש ממנה השקעה רבה בזמן ובארגון. ועדה מטעם ראש העיר בחרה בה לתואר "אם השנה", אלא שהיא סרבה לקבלו והעבירה, בהצעת פשרה, את התואר לכלל נשות הגרעין.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com