פרשת "נצבים": בחירה חופשית

נוח לו לאדם להרגיש חופשי תמיד, ללא עול, ללא אחריות מיותרת. אכן, זוהי גם האפשרות שמציעה לנו התורה. פרשת "נצבים" מלמדת אותנו שהאדם רשאי לבחור בכל דרך שהיא להתנהלותו בחייו. וכך הם דברי התורה:

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת הַמָּוֶת, וְאֶת הָרָע" (דברים ל:טו)

בפסוק קצר זה מציג משה רבנו את עקרון הבחירה החופשית הניתנת לכל אדם. משה רבנו עומד ימים ספורים לפני פרידתו מהעם, אותו אהב כל כך והנהיג במסירות רבה. מה יאמר להם? אלו דברי פרידה? האם יש לו עצות לחיים מתוקנים?

אכן, הוא פונה אליהם מתוך תחושת אחריות של מנהיג להמשך גורלם, מצד אחד – מוכיח אותם על מעשים לא טובים שעשו במדבר, כדי שלא יחזרו עליהם, אך, מצד שני, גם מציע להם דרך חיים טובה. בעצם, אין מי שמסוגל לעמוד בהתחייבות על דבריו, יותר ממשה. מי שהיה הכי קרוב אל ה' במשך ארבעים יום (שלש פעמים), ושמע ללא תווך את ההוראות המדוייקות מה' למתכון לחיים מתוקנים, רק הוא יכול לבוא ולהכריז בשם ה' על הבחירה החופשית הניתנת לכל אדם.

מהי בחירה חופשית? מה הן הדרכים המוצעות לבחירה?

בדרך כלל מה שבוחרים אנשים לעשות בחייהם זה מה שנראה להם טוב ויעיל, גם אם זה לעתים קשה ליישום. הפתגם העממי אומר: "לא כל הנוצץ – זהב הוא". כלומר, יש כאן אזהרה של בעל הפתגם החכם: אל תתלהב ממראה חיצוני של משהו. לעתים המראה, הטעם, הצליל, שובה לב ומושך אותך לקנותו, לאמצו ללבך, אך בדוק אותו היטב לפני כן, כי לא בטוח שתשמח בבחירתך החפוזה. האדם צורך בחייו מוצרי מזון, מוצרי בידור, מוצרי שרות, על פי המלצות של חברים, או התרשמות כלשהי מבדיקה שעשה. מוצרים אלה נותנים, במקרה הטוב, סיפוק ומענה לחלק הקיומי-פיזי של האדם: לגופו, לחושיו. ברכישתם הוא יחוש נעים, בריא ויוכל להמשיך לתפקד בחייו. אך ישנו גם חלק רוחני באדם. האם גם לו מספק האדם "מזון", "מוצרי צריכה" נדרשים?

רבים הם האנשים שלא מודעים מספיק לתחום זה וממשיכים את חייהם ללא התיחסות ראויה לחלק הרוחני, שהוא בעצם החלק החשוב ביותר של האדם, הוא מהותו, הוא הבטוי לכל מה שהוא מייצג: אנושיות, ערכים, מדות, תכונות רצונות וכו'. לכן, עליהם לבחור בדרך שבכליה יש גם יכולת לבקר את מה שהלב חושק, דרך סלולה המציעה סגנון חיים בריא לחלק הרוחני ולחלק הפיזי כאחד.

ניתן דוגמה מתחום האכילה. האכילה היא חיונית לאדם, הכרחית לקיומו. לא יעלה על דעת שום אדם נורמלי לצרוך מזון שיש בו חשש לנזק כלשהו לגופו, גם אם מדובר בנזק קל וגם אם כל החושים "עטים" על אותו מזון. ההחלטה להימנע באה מתוך חשיבה נכונה ואחראית לעתיד בריאותו של הגוף. החלטה זו הכריעה בעצם את ה"מתח" שאולי היה בין החשק לאכול ובין הסכנה הצפויה. כלומר, היתה כאן החלטה מההיבט הערכי. זו בעצם דוגמה להחלטה מתוך בחירה חופשית בחיים בריאים. החלטה זו וכל החלטה מסוג זו יביאו לשמירת הגוף לאורך זמן.

אם כן, מאחר והחיים דורשים צריכת מוצרים חומריים ומוצרים רוחניים, על האדם להיות מודע לצורך בשיקול דעת נכון בבחירת "סל תרבות" שיזין את חלקי הנפש שלו, החלק הרוחני שבו. וכמו במשל הנ"ל, ההחלטה לבחור במזון בריא ולדחות את המזיק נובעת מיידע שרכש האדם בתחום התזונה, כך עליו להזין את עצמו ביידע רוחני שיעמוד לו בהחלטותיו בתחום צריכת המוצרים הרוחניים.

פירוש הפסוק "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת הַמָּוֶת, וְאֶת הָרָע" (דברים ל:טו)

הפסוק מזכיר אמנם בחירה בין שתי אפשרויות, אך לכל אחת מהן הוא מצמיד תואר לוואי: החיים והטוב, המוות והרע. כלומר, הבוחר בחיים בוחר בטוב ולהיפך. אך מה הם החיים? התשובה ניתנת בגוף הפסוק- החיים הם הטוב, מה שטוב באמת לאדם נחשב חיים. כלומר, כמו שהמזון לגוף חייב לעבור בדיקה ואישור של מומחים לתזונה, כך, דרושה מומחיות להערכה ולקביעה מהו ה"מזון" הרוחני הטוב לחלק הרוחני שבאדם. ולהיפך, פותחת התורה גם אפשרות שאדם יבחר ברע, ב"מזון" פגום המעכיר את הנשמה, או אז צפוי לו מוות, הוא יחוש כל חייו ריקנות ותחושת אבדון, כי חיי החומר לא מספקים לו חיים אמתיים ואילו בחיי אמת רוחניים לא בחר, לכן הוא נמצא בשוקת שבורה, יבשה ממי הדעת, מעיין החיים.

מדוע לא די בלימוד מדעים? או: מה תפקיד המדעים השונים בחיי האדם?

מדעי הרוח והטבע מספקים בהחלט צרכים קיומיים לאדם. בלעדיהם היינו היום בפיגור טכנולוגי ורפואי של מאות שנים. אך הסיפוק הזה עדיין שייך לתחום הקיומי-פיזי של האדם. אין בכוחם של המדעים להזין את צרכי הנשמה, החלק הרוחני ביותר של האדם. לצורך זה עליו ללמוד תורה, להתוודע לדרכי החיים הנכונים, בעיקר בהתנהגות שבין אדם לחברו וגם בין אדם לה'. אימוץ הוראות אלה יתן לו סיפוק קיומי רב. הוא לא ירגיש ריקנות ונחיתות, אלא יתמלא בחיוניות וכמיהה לעוד ועוד חיים שכאלה. 

ההמלצה של הבורא

יוצר האדם המכיר את חלקי הגוף שלו, הרוחניים והגשמיים, את המזון הראוי לכל חלק בגוף, הוא הכתובת לידע הדרוש. בפרשת "נצבים" "חסך" לנו את ההתלבטות והמליץ לנו על בחירה בחיים. משה רבנו מביא לפנינו את דעתו- "ובחרת בחיים" (דברים, ל:יט), כלומר בטוב. אם נפשנו חפצה בחיים אמתיים, נתאמץ להשיגם בדרך הנכונה, באימוץ ההדרכה לחיים בריאים על פי התורה.

נסיים באימרה חכמה של ה"סבא מקלם" (רבי שמחה מרדכי זיסקינד זיו) זצ"ל:

"למה אין לאדם מה שהוא רוצה?

כי הוא לא רוצה מה שיש לו…

אילו רצה מה שיש לו,

היה לו מה שהוא רוצה!"

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

ערך זה הוא אמנם גבוה ביחס לגיל הילדים, הוא מעניין יותר מבוגרים, אך, אדרבה, בהיותו כל כך מורכב ומופשט, טוב שנרגיל את הילדים לעקרון חשוב זה כבר מגיל צעיר. למשל, לאפשר לילד לבחור בין שניים או שלושה אפשרויות (כשזה אפשרי ולא מזמין איזושהי בעיה), במקום להחליט בשבילו. ואז גם רצוי לדון אתו על בחירתו, לחיוב או לשלילה.

סיפור ילדים: בחירה חופשית

הסיפור הוא על ילדה שבחרה לקנות ילקוט פחות יפה בגלל האיכות שבו, ובכך הפתיעה את הסובבים אותה, שרגילים למציאות בה בוחרים ילדים ילקוט בגלל המראה המיוחד שלו.

קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com