הדפסהמנהיג צבור נושא באחריות גבוהה למילוי צרכי מונהגיו. ככל שיגדל התפקיד, כן תגדל הציפיה לאחריות גדולה יותר. פרשת "פנחס" מלמדת על אחד ההיבטים באישיותו של משה רבנו כמנהיג. בפרשת "מי מריבה" נגזר על משה ואהרן לא להיכנס לארץ ישראל. למרות גזרה זו, מודיע ה' למשה בפרשתנו לעלות על ההר ומשם לצפות על הארץ. תגובתו המיידית של משה היא הבעת דאגה לעתיד העם.
מה היתה תגובת משה בפרשתנו על בשורת ה'
להלן מובאים דברי ה' למשה ותגובתו.
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ. כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן, בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם: הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר–צִן. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר. יִפְקֹד ה' אֱ'לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה." (במדבר, כז:יב-יז)
בשורת ה' למשה על ההיתר והיכולת שה' מעניק לו לצפות על הארץ מהר העברים, באה יחד עם החזרה על הגזרה שלא להיכנס לארץ, שכבר נאמרה בעצם בפרשת "חוקת". למעשה, משה רבנו התפלל והתחנן רבות (515 פעם!) לביטול הגזרה, אך תפילתו לא התקבלה. תפילה זו למרות שנאמרה סמוך לשמיעת הגזרה הקשה, נזכרת היא רק בחומש "דברים". ה' בחר להביא כאן תגובה אחרת שקדמה לתפילה- דאגתו של משה להמשך הנהגה טובה לעם. זהו, אם כן, ביטוי מוחשי למנהיגות מופת של משה רבנו. לאורך כל ארבעים שנות הנהגתו את העם, עדים אנו לטיפולו המסור של משה, לתפילותיו הרבות והאמיצות על שלמות העם שה' יסלח לו על חטאיו, לתפילותיו על צרכי העם, והנה מתגלה כאן באופן בולט התחושה הקבועה שליוותה את הנהגתו: התבטלות גמורה לעם. אמנם כבר התבטא בעבר באופן בולט על מקומו בהנהגת העם, בחטא העגל, כשהגיב להצעת ה' לבחור בו כראש העם החדש: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות, לב:לב), אך כאן, מבטא הוא בתגובתו את התוצאה הנגזרת, לדעתו, מתפישתו את מקומו כמשרת של העם. כאילו אומר הוא: למרות הגזרה על סיום תפקידי, כל עוד אני משמש בתפקידי, עלי לנהוג באחריות מלאה ולבקש שיבחר ה' מנהיג טוב לעם.
כאמור, זוהי אחת ממדותיו המיוחדות של משה כמנהיג אחראי לעמו. למידה זו יש לצרף מידות אחרות שהיו לו, כגון: ענוה, מסירות, אורך רוח, יושר, נקיון כפיים ועוד.
מנהיגות למופת בימינו
צירוף המלים הזה – מנהיגות למופת – נשמע אולי רחוק מעולם המושגים הרווח בתחום ההנהגה הצבורית, אך בהחלט ניתן למצא מבין מנהיגינו המדיניים והרוחניים כאלה שניתן להעטירם בתואר זה. אם נרצה להתחקות אחר מרכיבי אישיות כזו, נראה שהמידה המרכזית, הבסיסית, המהווה תנאי להשגת תואר זה היא ענווה. הנוהג בענווה לא יהיה לו קשה לראות את עצמו כמשרת את העם. הוא אף יראה לעצמו זכות בכך שהוא מנהיג של עם מיוחד, בנים לקב"ה. מנהיג כזה לא יואשם במעילה בתפקידו, חלילה, או בקבלת שוחד וכדומה, למרות שרינונים, כנראה, תמיד יישמעו מאחוריו, כמו שנשמעו על משה רבנו, אך, כמו ששם נתגלו כעלילה ומשה לא "התפטר" מהנהגת העם, כך מנהיג טוב לא ייבהל מרינונים. אדרבה, הוא ישמח לבררם ולהוכיח את חפותו קבל עולם.
ניתן להמליץ, אם כן, לכל הבוחר להתמודד על תפקיד ציבורי כלשהו, ללמוד ממידותיו של משה רבנו ובכך יצליח.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
הנהגה היא שם כולל לתפקיד אחראי בתחום האנושי. כך, למשל, ייחשבו ההורים כמנהיגים זוטרים ביחס למשפחתם, לילדיהם. הורות טובה היא זו המבוססת על מידות טובות, הכרת התפקיד החשוב, האחריות שהוא מכיל. ההצלחה בניהול הבית, בהתבסס על מידות טובות, תהיה גם על פי המלצת שלמה המלך: "בְּחָכְמָה, יִבָּנֶה בָּיִת; וּבִתְבוּנָה, יִתְכּוֹנָן." (משלי כד:ג)
סיפור ילדים: מנהיגות למופת
הסיפור הוא על מנהלת בית ספר שהצטיינה מאד בניהול בית ספרה. ועדה מטעם העירייה ליוותה את בתי הספר בעיר, ובדקה את העשייה החינוכית של כל בית ספר על פי מדדים מיוחדים, לקראת תחרות יישובית על פרס החינוך של ראש העיר. המנהלת הביאה את בית ספרה לזכייה במקום הראשון בפרס החינוך השנתי.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com