הדפסההאהבה היא המידה העיקרית ביחסים שבין אדם לחברו. טבעי הוא שהאדם יאהב את עצמו תחילה וישאף להתקדמות מתמדת בכל תחום בחיים. ולעתים, כשהוא רואה שההתקדמות אינה בקצב ובאיכות שציפה לה, מתעוררת אצלו תחושה, משום מה, שהגורם לכך הוא חברו. ואז, במקום לחפש את הסיבות לעיכוב אצלו, משליך הוא את האשמה באחרים ובא לידי ויכוח ומריבות. פרשת "קרח" מלמדת שברגע השיא של המתח בין קרח ועדתו לבין משה ואהרן, התגברה אצל משה ואהרן אהבת ישראל שבהם, ובמקום להגן על כבודם בדברי מחאה ותוכחה על קבוצת המעוררים, התפללו שהעונש העומד לבא על כל החולקים, לא יכלול אלא רק את קורח המסית אותם. וזהו לשון הכתוב:
"הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע. וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ: אֵ'ל, אֱ'לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר, הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף." (במדבר, ט"ז:כ"א-כ"ב)
שתי אהבות יש ורק אחת נצחית
ידועה האימרה העממית: "אם אתה אוהב כל כך דגים, מדוע אתה אוכל אותם?" מה עומד אחרי אימרה זו? אימרה זו מבקשת להמחיש ולחדד את מושג האהבה. כשאדם אומר שהוא אוהב מישהו, למה הוא באמת מתכוון, האם לטובתו של השני או לטובת עצמו? אם נחזור למשל הדגים, מתברר שהאדם אוהב את עצמו. הנאתו היא באכילת דגים, ולכך הוא מתכוון באומרו שהוא אוהב דגים. כך גם בהימצאו בחברת בני אדם, אם מבקש הוא אמת, לדעת האם יש בו אהבת ישראל, ישאל את עצמו: "מדוע בעצם אני אוהב אותו ? האם יש לנו איזה יעד משותף שיחד נוכל להגשימו, או שבעצם, נעימה לי החברה אתו וכשאשבע ממנה אבקש להיפרד. חכמינו שהיו גדולים גם בחכמת הנפש בטאו את ההבדל בין שני סוגי האהבות באופן חד וברור במסכת אבות (ה':ט"ז):
"כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן"
אהבת אמנון לתמר היתה אנוכית, יצרית, חד צדדית, תלויה בדבר. אמנון ביקש למלא תאוותו בקרבו אליה. ולכן ברגע שמילא תאוותו, הסתיימה הסיבה לאהבה, התהפכה אהבתו לשנאה:
"וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ, מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ. וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן, קוּמִי לֵכִי" (שמואל ב, י"ג:ט"ו)
כלומר, אהבת אמנון לתמר לא היתה הדדית, להשגת יעד מסוים, אלא חד צדדית, זמנית, יצרית, מצד אמנון ולכן התבטלה מהר מאד.
אך, אהבת דוד ויהונתן היתה אהבת נפש, כלומר מכוונת מטרה, מטרה ערכית, להציל את דוד מיד שאול ולקדם מלכותו של דוד. אהבת יהונתן ודוד היתה אכן אהבת נפש כעדות הכתוב:
"וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; ויאהבו (וַיֶּאֱהָבֵהוּ) יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ." (שמואל א, י"ח:א')
לכן אהבת דוד ויהונתן מוגדרת על ידי התנא כאהבה שאינה תלויה בדבר, כלומר, אינה תלויה בדבר בטל, המתמוסס, אלא בדבר נצחי, לכן אהבתם אינה בטלה לעולם כשם שסיבת האהבה אינה בטלה לעולם.
יש "אהבה" ואין אהבה!
בהקשר לשני סוגי האהבות, נתבעים אנו להבין את אהבת איש לאישה, אהבה בין זוגית, לאיזה סוג שייכת היא. לצערנו עדים אנו היום בפני תופעת גירושין מדאיגה! על פי המידע הנפוץ, כשליש מהנישאים בשנים האחרונות מתגרשים. מדוע? מה קרה פתאום? הרי לפני החתונה היתה אהבה בין בני הזוג? כנראה, יש לבחון את האהבה בין בני הזוג באמת המידה הנ"ל. כלומר, האם זו אהבה התלויה בדבר, לספק תאוות או ששני בני הזוג מעוניינים להקים משפחה המבוססת על יסודות ערכיים, ונכונים הם לאתגרי החיים כדי לממשם. כדי להמחיש זאת נשים לב לתוכן שירי ה"אהבה" הנפוצים והאהובים על הצעירים. תוכנם – גירוי חשק ורגש אינטימיים, רומנטיים, ולצערנו, דוקא מי שמאמץ לעצמו שירים אלה כגורם מעודד, "מלהיב" לאהבה, ימצא את עצמו רווי אהבה לאחר תקופה קצרה יחסית, ואז יחפש עוד ריגוש חדש…ורק לאחר התנסות והתמודדות, יגלה שאין בעצם אהבה אמתית בסגנון זה של "אהבה".
אכן, עדים אנו שאחוז הגירושין בין בני זוג שהשכילו להינשא על בסיס ערכי, הוא נמוך בהרבה!
אהבת ישראל – אהבה שאינה תלויה בדבר
כל הנאמר עד כה יביא אותנו להבין את הערך "אהבת ישראל" לעומקו. נדרשים אנו לאהוב כל יהודי ללא תנאי, ללא סיבה, רק מפני שייכותו למשפחה הגדולה הנקראת "עם ישראל". תחושת אחווה של ממש צריכה ללוות אהבה זו, כי "כולנו בני איש אחד נחנו" (בראשית, מ"ב:י"א). אמנם יחס אהבה לחבר, ידיד, מתפתח תוך כדי ההתקשרות הנסיבתית, כי עובדים יחד או שכנים וכדומה, אך מה קורה ליחס שלנו עם מי שאינו כזה, מי שנחשב אף כזר לנו, כי הוא לא עונה על אף מרכיב השתייכות לקבוצה, לחברה שלנו? מצווים אנו לאהוב גם אותו אהבה ערכית, שאינה תלויה בדבר.
הלוואי ונפתח בלבנו, כולנו, אהבת ישראל אמתית, ללא גבול.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
הורים אוהבים את ילדיהם. במהלך חינוך הילד, לעתים מזמין הוא אירוע מאתגר ביותר, השואב מההורים כוחות רבים של התמודדות לטיפול וליישור ההדורים. או אז עלולה "להשתחל" לה תחושה שלילית של כרסום באהבה לאותו ילד. כמובן, הורים בוגרים, מנוסים ואחראים לא יאפשרו ל"אורח" זה ללון בקרבם, אלא יסלקו על הסף תחושה זו וימשיכו לאהוב את ילדם כתמול שלשום. ומה עם תחושת הילד עצמו? האם הוא לא חש בירידה ברמת האהבה כלפיו? אכן, יש והילד חש כך, לכן צריכים ההורים להיות ערים לכך שיחס שלהם כלפי הילד על מעשה שלילי שעשה לא יגרום לו לתחושה זו, וישתדלו למצוא הזדמנות להפגין כלפיו יחס אוהב.
סיפור ילדים: אהבת ישראל
הסיפור הוא על שיחה שהתקיימה בין אב לבנו בנושא "אהבת ישראל", על רקע הפגנה שגרמה לשיבוש בתחבורה. האב הצליח לשכנע את הבן שלמרות הביקורת על הפעולה שנעשתה, אין הוא מפתח שנאה כלפי המפגינים, אלא בוחר לטפל בבעיה בדרך עוקפת.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com