פרשת קרח: מתינות

אחת מתכונות היסוד של כל אדם היא שמירה על כבוד עצמי. הוא יעמוד על זכויותיו ולא ירשה לפגוע בהן. ככל שמעמדו בחברה גבוה יותר, כך נראה אותו מגן יותר על כבודו. כך הם רוב בני האדם. זוהי תכונה טבעית וכל עוד שקיומה לא כרוך במחיר כבד, הרי שהיא מקובלת ולעתים אף רצויה. מנהיג צבור מוצא את עצמו לא פעם מגן לא רק על כבודו הוא, אלא על כבוד מעמדו, כבוד ההנהגה. התנהגות כזו לא רק מקובלת בצבור, אלא אף מוערכת, כי כבוד ההנהגה הוא כבוד הצבור. פרשת "קרח" מלמדת אותנו שיעור בהנהגת צבור. משה ואהרן נהגו אחרת מול מי שקמו וערערו על מנהיגותם.

מתינות בפרשתנו

עם ישראל עבד עבור פרעה במצרים במשך 210 שנים, עבודת פרך תחת יד קשה ואכזרית ביותר. כשהגיעה שעת גאולתם קרא ה' למשה במעמד הסנה (שמות, ג:י) ומינה אותו לשליח אל פרעה לדרוש ממנו בשם ה' להוציא את העם לחופשי. בימים ההם, היתה זו שליחות קשה ביותר. פרעה נחשב למלך חזק ביותר ודרישה כזו עלולה היתה להיחשב כמרידה במלכות שעונשה מיתה. משה רבנו ניסה לסרב לקבל את השליחות, ובאותו מעמד התנהל מעין משא ומתן ארוך בינו לבין ה' המדבר אליו מתוך הסנה, עד שהוא הסכים. ניתן להבחין בחמש פעמים במהלך השכנוע בהן סרב משה. תפקידו של משה כמנהיג התחיל בשליחות אל פרעה ונמשך כארבעים שנה עד פטירתו. תקופה זו היתה רצופה מסירות והתמודדות עם בעיות קשות שקרו בהתנהלות עם ישראל במדבר, עד רגעי שיא בהם ביקש משה להפסיק את תפקידו.

כל העוקב אחר תפקודו של משה מתמלא בהערכה רבה ובהערצה לאיש, על מסירות אין קץ הנובעת מאהבה ודאגה לעמו. והנה קמים כנגדו אנשים חשובים, קרח ועדתו, לערער על מנהיגותו ומנהיגות אהרן אחיו ואף להתסיס 250 איש מקרב העם, כאילו בקשו להם משה ואהרן שררה. וכך התבטאו בעלי המחלוקת:

"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת, בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'." (במדבר, טז:א-ג)

ומהי תגובתו של משה?

"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו. וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו. זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה', הוּא הַקָּדוֹשׁ; רַב לָכֶם  בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח: שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי: הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱ'לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם. וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ; וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה. לָכֵן, אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה', וְאַהֲרֹן מַה הוּא, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלָיו." (במדבר, טז:ד-יא).

משה מגיב בשלושה שלבים. תחילה, תגובה פסיבית. הוא פשוט שותק ומתפלל לה' לעזרה. אחר כך מציע את "מבחן המחתות". הוא מפנה את הטענות שלהם לגורם על, לה', כאומר: בואו נבדוק במי אכן בוחר ה' להנהגת העם, ואחר כך, מוסיף תגובה ברמת הטיעון: בואו נראה האם יצאתם נפסדים מהמינויים. הצד השווה שבכל התגובות הוא העדר תגובה אישית, התגוננות בפני הטענות, מלווה בכעס על ההעזה בערעור מעמדם, אלא העלמת הפן האישי שבטענות ובירור הנושא מתוך מתינות ואורך רוח.

מחלוקת קרח ועדתו במשה היתה אחד האירועים הקשים בתקופת המדבר. כאן לא נוכל להרחיב בפרקים הנוספים של המחלוקת. הנזק הגדול שגרמה המחלוקת, היה אמנם האבדן של 14 אלף איש במגפה, אך, בדיעבד, היה זה "שיעור" לדור המדבר ולעם ישראל לדורותיו מהי דמותו הראויה של מנהיג ואלו נזקים גורמת המחלוקת.

מתינות כאחת מתכונות היסוד של מנהיג

משה רבנו לימד אותנו בפרשת המחלוקת מה נדרש ממנהיג כתגובה להתמרדות כלפיו. נכון שאין זה קל. הדבר דורש תעצומות נפש ואיפוק רב, אך מי שזוכה לאמץ לעצמו מתינות בהנהגת הציבור יצליח מאד ויזכה להערכה רבה. בימינו אין תכונה זו נפוצה כל כך. אולי בגלל גורמים חיצוניים המשפיעים מאד על תכונות המנהיג, על יכולתו להגיב בשעת המבחן. למשל, תקשורת הדרוכה למוצא פיו ובהרבה מהמקרים לא אמתית בתיאור העובדות ואף מוסיפה פרשנות אישית. סיבה נוספת לקושי בהתנהגות מתונה, סיבה הקשורה לסיבה הקודמת – רוח העם. העם נוטה להאמין לכלי התקשורת, ואז, המנהיג, בהערכתו המפוקפקת את אמינות התקשורת, מעדיף לנקוט בתגובה חדה, שלא יוצג כדמות חלשה, אך, אולי הסיבה העיקרית נעוצה באישיותו של המנהיג. ככל ש"עמוד השדרה" שלו חזק יותר, כך יעמוד חוצץ מול נסיונות ערעור מעמדו.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

ההורים הם סוג של מנהיגים. לעתים מתעורר ויכוח בין אחד הילדים הבוגרים לאחד ההורים. ההורים, מתוך רצון לשמור על כבודם, עומדים על דעתם. זוהי ההתנהגות, התגובה הנכונה בדרך כלל. אך, חשוב שיעשו זאת מתוך מתינות ואורך רוח, לא מתוך כעס ורצון לגונן על מעמדם. עליהם להתיחס עניינית לטענות ולא להסתנוור מחשש לפגיעה במעמדם.

סיפור ילדים: מתינות

הסיפור הוא על הורה שהתייעץ עם המחנך של הבן שלו, על רקע מתח עם בנו בעניין הכנת שיעורי הבית. המחנך שהצטיין במידת המתינות ביחס לתלמידיו, הציע לאבא לנהוג כך עם בנו ביחס לשיעורי הבית, לא להגיב בכעס. האבא קיבל את הרעיון, יישם אותו, ותוך יומיים ראה שיפור בהתנהגות בנו. הוא הודה, כמובן, למחנך על עזרתו ועל עבודתו הנעשית מתוך מתינות רבה.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com