סיפור ילדים: איך השתקמה משפחת כהן

"אמא, בעוד שבועיים מתחילה שנת הלימודים ועדיין אין לי ילקוט…" הביעה לאה את צערה בפני אימה רות.

"אל תדאגי, יהיה בסדר, לאה" השיבה אמא, ובלבה שמורה הכוונה להפתיע את כל חמשת ילדי המשפחה בילקוטים חדשים.

משפחת כהן ברוכת ילדים היא וגם ברוכת כשרונות ותושיה. האם אמנם לא יוצאת לעבודה לפרנסת ביתה. מי שעושה זאת הוא האבא משה. עסוקה היא בניהול הבית ובחינוך הילדים – חמישה, שהפרשי הגיל ביניהם קטנים. עד השנה האחרונה הועברו הילקוטים לשימוש חוזר מילד לאחיו, ואילו השנה גמלה החלטה בלבה של האמא לאה להפתיע את כל ילדיה ולקנות לכל אחד ילקוט חדש. אבל מנין הכסף? שאלה כל כך במקומה, אך, אל דאגה…

מתברר שמצבה הכלכלי של משפחת כהן היה בעבר מאד קשה. במשך שלש שנים ראשונות לנישואי לאה עם משה, חיו אמנם בכבוד. היתה להם חנות קטנה למכשירי כתיבה, ממנה התפרנסה המשפחה. ההכנסות החודשיות היו מכובדות, אך עם הזמן הצטברו חובות הלקוחות לסכומים גדולים. פשוט, אנשים קנו ולא שלמו! לא היתה ברירה, אלא למכור את החנות ולחפש מקור פרנסה אחר. המצב בבית הלך והחמיר. אין פרנסה, אין במה להאכיל את בני המשפחה! מצבם הקשה הגיע לידיעת מנהל ארגון החסד "יד עזרה". מיד הושטה להם עזרה משמעותית במנות מזון קבועות ומסודרות. משפחת כהן נחשבת למשפחה מכובדת מאד בשכונה. אמנם לא היתה ברירה וחייבים היו לקבל את העזרה הזאת, אך הדבר גרם להם בושה וצער רב!  ההורים לא הסכימו להשלים עם המצב החדש בו הם הופכים למשפחה נזקקת. הם חיפשו בקדחתנות עבודה כלשהי כי "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (נדרים, מט:ב) הם מצאו עבודה משותפת לשניהם – ניקוי משרדים – עבודה שמתאפשרת לביצוע בלילות, ואילו ביום האם יכלה לטפל בבית ובילדים. מצב זה נמשך כשנה בלבד, עד שהאם לא יכלה עוד לעמוד במאמץ הפיזי ונשארה בבית למלא את תפקידה העיקרי במסירות ובאהבה. האבא משה המשיך עוד שנה בעבודות הניקיון, עד שמצא עבודה מסודרת כאב בית בבית ספר.

"מה את אומרת, רות, על המצב שלנו?" שאל יום אחד משה את אשתו

"למה אתה מתכוון? השאלה שלך לא ברורה לי כל כך"

"פשוט, מה את חושבת על הגלגול שאנחנו עוברים, ממצב מכובד של החזקת חנות ופרנסה יפה, למצב בו נזקקנו לעזרה ועד שב"ה התחלנו להתאושש?"

"משה, אני עדיין לא מבינה אותך, אבל בעצם אני כן מבינה…אתה אולי מתכוון לשאול 'מדוע?'. כלומר, לא מה אני חושבת, אלא מדוע בכלל קורה לנו מה שקורה. ובכן, ברור שאני לא 'המזכירה של הקדוש ברוך הוא', אך, מאז שהתחתנו מלווה אותי אמונה חזקה בבורא עולם שהפרנסה היא ממנו. כלומר, הן המצב החיובי בו האדם מתפרנס בכבוד, והן אם התהפך עליו הגלגל וירד מנכסיו, תמיד ה' הוא זה שמנהל זאת. הוא המפרנס אותנו ואת כל העולם כולו 'בחן, בחסד וברחמים'. ועכשיו אוכל לענות גם על 'מה אני חושבת'. כלומר, מהו הדבר הרוחני שעלי לתקן, כי ודאי שה' מבקש לרמוז לנו בקשיים האלה. הוא אוהב אותנו כמו אבא שאוהב את ילדיו ורוצה בטובתם, וכשהם חורגים מהתנהגותם הטובה הוא ממהר להעיר להם. אכן, עלי, ונראה לי שגם עליך, החובה לחשוב מה לתקן"

"ילדים חמודים – הפתעה! על המיטה של כל אחד מכם מונחת הפתעה מאבא ואמא." הכריזה רות.

"וואו" קראו כולם בזה אחר זה. "כמה כסף השקעת, אמא, בקניה הזאת!"

"נכון, ילדים חמודים. כל הילקוטים עלו אלף ₪. אבל זכינו ובמשך השנים חסכנו למטרה החשובה הזאת"

משפחת כהן חזרה לאט לאט למצבה הכלכלי הטוב. עזרו לה גופים שמעניקים ייעוץ כלכלי חינם למי שמעוניין בכך. לאחר שנה להתאוששותם הכלכלית, קיימו סעודת הודיה.

היכן פוגש סיפורנו את פרשת השבוע

בפרשתנו מלמדת התורה שיש היבט רוחני למצבו הכלכלי של האדם. אם ירד מנכסיו ונזקק לבריות, עליו לפשפש במעשיו, במה חטא ולשוב לה'. גם בסיפורנו העלתה האמא, רות, את כוון החשיבה הרוחני שעל ההורים להתיחס אליו.

הצעת דיון

1. האם באמת לא הבינה לאה את שאלת בעלה? הסבירו
2. מה רצתה לאה ללמד בכך שדייקה בשאלה – "מדוע" במקום "מה את חושבת"?
3. מה למדנו מהסיפור בענין הסיבה לעוני?
4. האם המושג "השגחה פרטית" שייך לסיפור? נמקו

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com