הדפסה"אבא, שים לב, עוקפים אותך" קרא יוסי בבהלה לאביו דן למשפחת לוי. היתה זו עקיפה מפתיעה ללא הבהוב הפנס המתאים, ובמהירות עצומה.
""טראך", רעש חזק של פגיעה במכוניתם. המכונית העוקפת לא הצליחה להשלים את העקיפה והתנגשה ברכב של משפחת לוי.
"אתה בסדר, יוסי?" שאל דן את בנו.
"כואב לי, כואב לי מאד" נאנח יוסי.
המכה היתה קשה, יוסי נפגע בידו הימנית.
אמבולנס שהגיע בתוך שתי דקות, פינה את יוסי לבית החולים "הלל יפה" שבחדרה. יתר הנוסעים – דן ושלושת הנוסעים ברכב העוקף, יצאו שלמים בגופם, ברוך ה', פרט ל"מכות יבשות" כואבות, אך לא פגיעה באיברים. ליוסי גילו שברים בידו הימנית, והוא אושפז במחלקה האורטופדית. הוא נשאר בבית החולים במשך שבועיים וגובס בידו.
"תודה לא'ל, יוסי, שיצאת ככה מהתאונה ולא גרוע יותר", מיהרו הוריו לנחמו ולעודדו. במשך ימי אשפוזו, זכה יוסי לבקורים רבים של חבריו לכיתה ובני משפחתו.
"החלמה מהירה, יוסי. 'יצאת בזול' ", ברכו אותו האחיות והרופא המטפל, בשחרורו מבית החולים.
"מה עכשיו? מה עליך לעשות מרגע זה?" שאלו חברים את יוסי בביקור בביתו.
"קודם כל, אני מבקש חתימה אישית על הגבס מכל אחד…", פתח יוסי דברו. בכך הסיר את המתח שהרגיש סביבו.
"לפי ההוראות שקבלתי, אוכל לחזור לכיתה. את הגבס יורידו לי רק בעוד כחודשיים. הגבס אמנם יגביל אותי מעט, אך לא אתן לו יותר מדי להפריע לי…"
יוסי חזר לבית הספר למחרת שחרורו בתחושת בטחון שיעמוד במשימות הלימודיות, וגם ישחק בהפסקות כמה שרק יוכל.
"מה קורה, יוסי?" פנה אליו מנהל בית הספר בהפסקה. "אני רואה שאתה שמח, לא על מה שקרה, כמובן, אלא על מה?"
"אכן על מה שקרה, על מה שרק קרה ולא יותר. על זה שרק שברתי את היד ויכולתי לחזור לחיים."
"תודה לא'ל ולהוריך המסורים שדאגו לך מרגע התאונה ועד היום"
"נכון, המנהל, אני לא שוכח לרגע את התמיכה והעזרה של ההורים שלי בתקופה הזאת, בעצם, כמו תמיד"
מסיבת הודיה
עברו חודשיים מאז אושפז יוסי. בביקורת בבית החולים, נבדק יוסי והוחלט שניתן להוריד לו את הגבס.
"תודה לכם האחיות, הרופאים וכל הצוות, על הטיפול המסור", הודו ההורים ויוסי לכל הצוות וגם העניקו להם מתנה – משחק למחלקת הילדים בבית החולים.
"יוסי, בשבוע הבא אנחנו רוצים לקיים מסיבת הודיה על שניצלנו מהתאונה ועל החלמתך" הודיעה אמא ליוסי.
"תודה לכם, הורי היקרים, אתם לא מפסיקים לפנק ובחום רב"
למסיבה הוזמנו בני המשפחה הרחבה , השכנים וחבריו לכיתה. במהלך המסיבה ביקש גם יוסי לומר כמה משפטים:
"אבא, אמא, אין בפי מלים להודות לכם. תודה על כל מה שנתתם לי. בהזדמנות זו, אני מודה לכם על שגידלתם אותי מאז שנולדתי ועד היום, מתוך מסירות, חום ואהבה רבה. ובמיוחד מאז התאונה הקשה שעברנו, לא עזבתם אותי לרגע…"
הצעת דיון
- מה היתה האזהרה של יוסי לאביו בנסיעה?
- מה היתה הפגיעה של כל אחד מהנוסעים בשני הרכבים?
- מהו המשפט העיקרי לדעתכם בדברי התודה של יוסי במסיבת ההודיה?
- האם גם אתם זוכים לכבד את הוריכם כראוי?
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com
מודה לכם מאד על כל התכנים היפים שאתם מעבירים מדי שבוע , גם אם אני לא מגיבה כל פעם..
עשוי בחכמה ובטוב טעם ,
תחזקנה ידיכם!
ליאת שלום
תודה לך על התגובה המעודדת.
שמחים מאד שאת קוראת דרך קבע את התכנים. נשמח לדעת יותר פרטים: אם יש שימוש בתכנים במסגרת המשפחתית/ההוראה וכדומה.
כל הנהנה מהתכנים מהווה עבורנו סימן להצלחה כל שהיא בהשגת היעד הכללי – שיפור איכות הסביבה החברתית-חינוכית בארצנו האהובה.
צוות "מידה טובה בפרשה"