"אני רוצה לומר לכם, שלמרות ההערכה שלי להורי, היום כעסתי על אמא שלי והוצאתי כלפיה מלים שאינני זוכר אם אמרתי אותן אי פעם כלפי מישהו", התוודה עופר בפני חבריו בשכונה.
"מה קרה? מה הצדיק כל כך את הקללות על אמא שלך, ועוד מהבן שלה?"
"האמת היא שאתם צודקים. מסיבה זו אני עומד כאן מולכם, כמעט למשפט. עשיתי זאת בשעת כעס, לא בדעה צלולה, כשאמא סרבה לבקשתי להיעדר מהלימודים היום, כי פשוט נמאס לי, ורציתי קצת חופש, התעורר ויכוח בינינו ובסוף לא שלטתי בעצמי ופלטתי כלפיה מלים קשות"
"מה נאמר? עצוב מאד. נקודת אור בסיפור הקשה הזה היא החרטה שלך" הגיב יוסי.
"אני חושב שאמא שלך צריכה להיות עכשיו כאן, לראות את הצער שלך. אמא לא שומרת כעס על ילדים שלה. היא תמיד תבין אותם, רק מקוה שמהר יבינו את טעותם." הרגיע אבי.
"וואי, כמה כיף שיש לי אתכם, חברים טובים לצרה. תודה לכם, יוסי ואבי, הרגעתם אותי קצת", הודה להם עופר. "מה אתם מציעים לי לעשות עכשיו?".
"פשוט, גש לאמא שלך ותבקש סליחה" הציע יוסי.
"אני חושב שגם תקנה לה מתנה קטנה ותצרף לה מכתב" הוסיף אבי.
"ההצעה של אבי נראת לי. אמא נפגעה מאד ממני…", מלמל עופר.
לעופר יש קופה קטנה בבית, בה הוא שומר את השקלים שהוא מקבל כפרסים על מבצעים בבית הספר ועוד. הוא לקח משם עשרה שקלים וניגש למשתלת הצמחים שבשכונה וקנה משם עציץ חמוד לאמו. לעציץ צרף מכתב מרגש. הוא נזכר בסיפור מספר "שמואל", אותו למד בכיתה ו', על שמעי בן גרא שקילל את דוד המלך. דוד המלך לא הסכים שיפגעו בשמעי על שקילל ותגובתו לעבדיו היתה:
"הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל,כִּי אָמַר לוֹ ה'. אוּלַי יִרְאֶה ה', בעוני (בְּעֵינִי); וְהֵשִׁיב ה' לִי טוֹבָה, תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה."
במכתב כתב עופר לאמו, בין היתר: "אמא, אני מקוה שלא לקחת ברצינות את הקללה שלי. דוד המלך לימד אותנו שאפילו כשהמקלל הוא איש חשוב, לא צריך להתיחס לקללה, כי ה' הוא הקובע. אני מאחל לך כל טוב כמו שדוד איחל לעצמו, שישיב לו ה' טובה כנגד הקללה."
הצעת דיון
- מדוע חמור כל כך עונשו של מקלל הורה?
- איך ניתן להימנע מקללה?
- האם גם לכם יש רעיון איך להימנע מלקלל הורה?
- מהו הנזק שנגרם לדעתכם לילד שמקלל?